 כינוי:
dona lola בת: 18 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ספטמבר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 9/2009
מכתבי אהבה למגירה-1
-איך שהזמן עובר לו,טס,אך בינינו שום דבר לא זז.
עומדים על אותם מקומות,או יותר נכון נקודות המונחות על קו המתמתח עוד ועוד,מרחיק.
ולרגע,כל ההרגשה הנעימה מתחלפת במחשבה שזה הסוף,
שאין עוד אפשרות להחזיר את הזמן אחורה,או לנסות לשנות את ההווה.
אני מבינה שברגע שהשנה נגמרת,פנינו מועדות לדרכים שונות ואין שום נקודה המפגישה בינינו...
זה לדעת שמתחילות ההכנות לקראת הדמעות ובעוד אני מדמיינת לי אותי בזרועותייך בריקודים,
אתה כבר תספיק לבחור את בחירת גופך לריקוד.
זה פתטי שבחורה תזמין את הגבר להוביל,זה פתטי שאני יושבת לי בשעות המאוחרות של הלילה ( 01:30 ),
בזמן שהחגיגה בבית שלנו נגמרה,כל האורות כבו,שרידי החגיגה האחרונים כבר רוקנו את שלפוחותיהם,
אנשים שוקעים לתוך השינה,ורק אני ילדה מתוסבכת,שחושבת יותר מידי ולפתע גם אתה מתרוצץ בראשי,
יושבת וכותבת מכתב...
מכתב שכביכול לא אמור להגיע אלייך,יותר מידי פתיחות,יותר מידי חשיפה,אך כאמור-כביכול.
אולי יגיע יום שבאמת המכתב יגיע אלייך,אך כעת לפחות הוא אמור לשמש לי כפורקן,והוא דיי עושה את שלו.
וסתם שתדע,החרדה והעצב שהשתלטו עליי בסוף ימי יא' חלפו,אומנם עדיין ישנם דברים ועינינים לא פתורים,
אך לומר ת'אמת,אין זה סוד בשבילך שאני פחדנית מבפנים,הפחד הכי גדול שלי התמודדות,לכן,אני מעדיפה
להשאיר הכל כפי שהוא ולהניח לזמן לעשות את שלו.
העצב עדיין טמון בתוכי,אך הוא פחות משתלט עליי,אני מנסה להפוך להיות אישה אחרת,אישה עמידה,אישה חזקה,
חייכנית,וחייכנית באמת,לא רק כלפי חוץ.המילים יוצאות ממני,וזה רק מראה לי עד כמה הייתי רוצה לשתף אותך בחיי.
בכל התחומים,בין עם זה לדבר על הקושי שבלימודים,ובין עם זה יחסים בין שני המינים,ואולי אפילו סתם לשבת ולצחוק
אתך,בלי הקנטות,ויחס של ילדים קטנים אחד כלפי השנייה,שהתקשורת שלנו מסתכמת בפגיעה גופנית.ממש פתחנו חנות
לבעיטות וסטירות.פעם אמרתי לך:"לתת סטירה למישהו,מבחינתי זה לסתור אותו,וזה מה שאומר לי:חוסר כבוד,זלזול".
ובכל זאת לאחרונה אני מרשה לעצמי לסטור לך,אני חושבת שהדרך הכי טובה שלי להסביר את זה,זה הכעס שלי על
כך שהגענו למצב הזה שאין תקשורת בינינו,וזה מכעיס אותי,כי מעבר לעל הרגשות והתחושות הנעימות שאתה מעלה בי,
אתה ממלא עולם שלם בתוכי.אישיות מאוד משמעותית עבורי,שהכניסה הרבה אור לחיי.
נתת לי המון,לימדת,ואני לא מדברת על לימודים,אני מדברת על ערכים,אמונות,אחריות,ואולי הכי חשוב זה לסמוך ולהאמין בעצמי.
התוכן אכן קשה,אך זאת האמת שלי,אלא הם התחושות שלי.
במילים אחרות,זאת אני.
אני מודעת לכך שהבעיה העיקרית בקשר שלנו,זה הרגשות שלי אלייך.ואני מבקשת ממך בתור מישהי שיודעת שלמרות כל
הקשיים ולמרות כל הריחוק ,המילים שאמרת לי בזמנו עדייין מובילות אותך ומושכות אותך כן להישאר באיזשהו סוג של קשר,
הן אלו שלא נותנות לך למרות הכל לא לאהוב אותי.בתור ידידה.כי בתור אדם,אני מעדיפה כן להאמין לך,להבדיל ממה שאמרתי לך
באחד הלילות שכעסתי ולא רציתי להאמין שאיכפת לך ממני.עכשיו אני יכולה לומר
שאתה אוהב,נכון שלא כפי שהייתי רוצה,אך עדיין אוהב .לכן,הייתי רוצה שתפסיק
לראות אותי בתור אוייבת עם רגשות...
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
