 כינוי:
dona lola בת: 18 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ספטמבר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 9/2009
מכתבי אהבה למגירה-2
כל יום שעובר,כעס נוסף,פחדים נוספים,ורגשות עזים מתחוללים בתוכי.אני מרגישה את
הדרך בה אתה דוחק,מתרחק וזה פסול מבחינתי.אתה נוהג בי ככלי עזר שמשתמשים בו
במקרי חירום בלבד,אין שום התעניינות,אין שום רגישות.מבטים שחותכים ומכניסים בי תועבה וסלידה.
איך הייתי רוצה שתהיה שם,שתקשיב למה שיש לי לומר,ויש המון,הנשמה פשוט בוערת לה מכעס ורחמים
עצמיים שלאט לאט לוקחים והורסים את מעט התמימות והתקווה שעוד נותרי בי.
"בוכה דמעות,כמה רציתי להיות אחר,כמה רציתי לך את הכל לספר.לאן הלכת?וכמה זמן עוד נשאר לחכות?
לאן עזבת?ולמה גרמת לי לבכות?..."
זה קצת יכול לתאר את מה שאני מרגישה,כ"כ הרבה דברים שהייתה רק צריך לשמוע בשביל לגרום לי לחייך
טיפה יותר,להיות שם,לתת לי כתף לבכות עליה אחרי כל הזוועות שעברתי.הייתה עושה כ"כ הרבה בלי לעשות
כלום-פשוט להיות.אבל זה מאוחר מידי,אתה כבר לא תבין,וגם לא תנסה,כנראה זה השלב שבו הילדה הקטנה
גדלה ומבינה...שעכשיו הכל אבד!וכשאני אומרת הכל,אני לא מתכוונת לסיכוי להיות ביחד,כי זה משהו שהבטחתי
לך שלא יקרה,זה משהו שהבטחתי שאפסול מראש.אני מדברת על הקשר החי שהיה בינינו,על כך שהייתה איש שיחה
וגרמת לי להאמין בעצמי,להתאהב מחדש בחיים,לדבר ולהקשיב,ופשוט אני מבינה שמחקת את הכל מחייך,מחקת
כאילו לא היה,פשוט הרסת הכל!אנשים כנראה צדקו-אתה עושה לי יותר רע מטוב.אבל זה לא נכון,אין הצדקה במילים
שלהם,כי הם לעולם לא יבינו עד כמה באמת הייתי מחוברת אלייך.אכן החלפת אותי בצעצועים חדישים ,ואני,מאלו
שיושבות על המדף בחדר,קטועה,ופשוט מתבוננת מהצד.ובורחת...רצה,ולא יודעת לאן,נעלמת מפני השטח,נבלעת ע"י
התחושות והכאבים שעוברים לי בחזה,חנק כזה גדול...רק רציתי שתהיה שם...שתהיה פה!לעולם לא ביקשתי את
מה שידעתי שמלמעלה לא ניתן להשיג,וגם לא שאפתי לכך,רציתי פשוט להיות עוד דמות בחייך,אבל הפכת אותי
מדמות לבובה,ופשוט הרבצת לה,התעללת בה מטאפורית.אין שום היגיון במה בזה שאני יושבת וכותבת,ומבזבזת
זמן של דמעות שיכלו להחליף מילים.פשוט אין הצדקה.אתה פשוט כזה-אתה.ואיך יכולתי להיות מטומטמת ולהאמין
שבאמת איכפת לך?איך?!?!?!איך לעזאזל?!?!?איך!?!??
תועבה-שינאה-סלידה-גועל...אלו המילים העולות ללשוני כשאני נזכרת בך כעת...
ורק להוסיף ולומר:
למה לי לתת חשיבות להבטחות שלי,
כשאתה לא עומד מאחורי ההבטחות שלך.
הרי הבטחת שתהיה שם ותמיד תעזור.
נתת לי להאמין שאיכפת לך,
גרמת לי לחשוב שאני באמת חשובה לך.
שאני אחת מאלו שלעולם לא יפגעו בך
או יפגעו ממך.
וטעית,שיחקת משחק מלוכלך.
ולמרות שידעתי מראש שכלום
לא יהיה,
אני עדיין מאוכזבת מהדרך
שבה בחרת ...
ויותר מכל,
אני מאוכזבת שדווקא בך
הלב שלי בחר.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
