rising from the ashes
|
 כינוי:
dona lola בת: 18 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ספטמבר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 9/2009
נשמתי הארורה
נשמתי הארורה,
שוב אני כותבת.
שוב אני מרגישה
את הדחף הבלתי נמנע.
שוב אני מחפשת
אחר מילים שיבואו מעצמם.
נשמתי הארורה,
שוב אני מגלה
שאין מילים עוד.
שוב אני מרגישה
את חוסר היכולת להתבטא.
שוב אני רוצה
ואין למי לפרוק.
נשמתי הארורה,
מתי תתני לי
להיות טיפה יותר משוחררת?
מתי אוכל לשבור
את השיגרה ולתת לי לפרוץ החוצה?
מתי תביני
שאני כבר ילדה גדולה?
נשמתי הארורה,
נשארה שבוע
לגיל שבו אהיה חוקית.
נשארו שנים
שבהם הדמעות ידלפו עוד ועוד.
נשארתי עוד
אותה ילדה קטנה שמבכה את חייה.
נשמתי הארורה,
אני הארורה כאן.
שיר שהמשכתי ממשפטו של אנקל:
צעד קטן פסיעה לאחור,
אמונה גועשת,אך הלב רועד מפחד.
עוצמת עיניים נזכרת באתמול,
מעלה חיוך,דמעות חונקות.
מתישהו הכל יחלוף...
רצה על נתיב,פוחדת לא לסטות,
רצה,ולא יודעת לאן.
אני אמצא את עצמי,
כאן,לבד,או עם כולם.
דחיפה קטנה ואני בפיסגה.
יום יבוא ואצעק מהשחקים,
עשיתי זאת,חייתי ת'חיים!
דקת דומיה,
הרהורים לעכשיו:
מתי הכל יחלוף?
ועל מה אני בוכה?
אני יודעת שאני אתחיל לחייך,
אני לא יודעת מתי.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
