rising from the ashes
|
 כינוי:
dona lola בת: 18 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 10/2009
אולי...
אני רגועה עכשיו...
מרגישה מסוממת,
אולי זאת ההשלכה של כל הדמעות...
אבל לפני חצי שעה עוד הייתי בעיצומים
של "רייס דה וויס"...
ודמעות חנק.
"-את לא יודעת להתמודד עם האמת,
-את תמיד בורחת ובוחרת להיות קורבן,
-גם אבא שלי היה כזה,
-אז אני משליכה את החיים שלי לזבל,זאת הבחירה שלי....
-הוא עושה לי טוב,ולא איכפת לי להתחתן עם האדם שיוביל אותי לתהום
כל עוד אני אוהבת וחם לי בפינה שלי,בינתיים."
כל מיני חצאי הערות,
אני מאוד רגועה עכשיו,
רגועה עד כדי שאני לא מסוגלת לדבר,
הדבר היחיד שבא לי בטוב עכשיו
זה סיגריות,או לקפוץ אולי מהגג שלנו!?!?!
אבל זה לא באמת יעזור,
גם לבכות לא.
כמה קשרים מתפרקים לי,
כמה דברים שאני לא מתמודדת איתם.
כמה קשה לקבל אמת מסוימת ולוותר על אחרת.
כמה דברים מכילים החיים,
לפעמים אני מרגישה שאני לא יכולה לשאת עוד,
ומתנחמת בעובדה שאני לא היחידה שחיה חיים ,
לא היחידה שמבכה אותם.
כלום לא מסודר בפוסט,
בדיוק כמו שבראש שלי...
אולי מחר הכל יחלוף...
אבל זה רק אולי...
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
