rising from the ashes

מחר אולי זה יהיה מסובך אפילו יותר,
ואני אשב על עדן החלון ואבכה.
אתמסר לתחושת החנק הזו,
אשכח מכל המילים היפות שאיי פעם נאמרו,

אזכר רק במבישות,במשפילות,
כשאלו שמהדהדות באוזניים וצורמות.

עכשיו,אני אלך לישון.
לא כי מאוחר,
לא כי מחר ביצפר.
כי אני עייפה.
אני לא עייפה בגלל שלא ישנתי,
אני לא עייפה גם כי למדתי,
אני עייפה כי אזל לי הכח.

כח שיכול לעשות פלאים,
שיכול לשנות את חיי
בסיבוב של 180 מעלות.
ובמקום לנצל אותו
אני נותנת לו לנצל אותי.

אני נכנעת,
שוב מרימה ידיים.
שוב נותנת להם את המתיקות הזאת....

המתיקות הנעימה הזאת,
שאומרת:היא שוב נופלת...