rising from the ashes
|
 כינוי:
dona lola בת: 18 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 12/2009
3>
אני תשושה,
הטיול,המחשבות,
האנשים,החוויות.
נראה שהכל לא נגמר,
דברים רק מתווספים.
אני מבטיחה לעזוב,
לשכוח,לסלוח,
אבל פשוט לא הולך לי...
אני מבטיחה לשפר הכל,
לשקם את שיגרת חיי,
אבל כלום לא משתנה.
הכל נראה כ"כ ריק.
גם כשאני מלאה באנשים
סביבי,הריקנות גועשת.
אולי הקשר החדש
יהיה לי קצת אור
בתקופה הזו של חיי.
כי נמאס לי כבר לבכות
על פארש,
נמאס לי תמיד להיות
זאת עם העיניים העצובות,
זאת שמחייכת בשביל להשכיח
זאת שצוחקת ומזייפת שמחה.
מזמן לא היה לי מה לומר,
היה לי-שתקתי.
נמאס לי.
ביומיים האחרונים אני
רק ממלאת את יומן-הישרא.
אני פורקת,כי יש לי מלא מה לומר.
זעם שכזה,זעם שמת להתפרץ...
אם רק ליום אחד הייתי יכולה
להיות אחרת,הייתי רק רוצה
שהוא יקשיב,הייתי רק רוצה שידע
כמה שאני מצטערת,
אבל הוא שונא את זה.
הוא שונא להצטער,
ושונא שאני עושה את זה...
צריך ללמוד מטעיות,
אחרי הכל ...
גם כשתצאי הכי כלבה
בעולם תמצאי את החלק הטוב שבכך.
והוא ככ צודק...
מצאתי...
גיליתי מי עוד שם לצידי-תמיד.
אני הייתי רוצה להיות הילדה הטובה
של אמא ...שלא עושה שטויות,
שלא הורסת את החיים שלה
ואת אלו הסובבים אותה בדרך.
ילדה שיודעת לחיות נכון ולהנות.
לא מעשנת,חס וחלילה לא נוגעת
בשתייה או בסמים.
ללא עבר מיני כלשהו,
רק עם ה-אחד.
לומדת.
מחייכת מהלב.
אבל זה בחיים לא יקרה...
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
