rising from the ashes
|
 כינוי:
dona lola בת: 18 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ינואר 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | 31 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 1/2010
מטרה...
תחרות היא המטרה
הניתנת בדרך הרמיסה.
אדם עולה על מדרגות אנושיות,
דורך עליהן בשביל להשיג את מבוקשתו.
החזק?הוא המסוגל לעצום עיניים לכאבם של אחרים?
או שמא הוא שמסוגל להכיל אותן ולהמשיך ללכת?
העיניים אטומות מידי בשביל מלראות את הסוף.
יש דרכים רבות ואין אחת לא נכונה.
כל דרך מלווה בלימודים אין סופיים.
מראה לנפש,עוד סכין חותכת,סך הכל דימום,
לא נורא,הוא יעבור,הסדין יספוג את הכאב,
הוא חייב להישאר מאחור.
הפרט ממשיך קדימה,לעבר השאפתנות.
אז היכן הוא בעצם קו ההפרדה בין המוח לנפש?
וללא ספק הם שני גופים שונים.
מי הוא החזק?האמוציונלי או הרציונלי?
מי קובע את חוקי ההישרדות?
האדם כסוגיית מסתורין חסרת תקדים.
הכוח-הוא היצירה האנושית כעצמה.
שלל ערכים וצווים מוסריים הנאכפים עקב הפחד לאבדם.
האדם חרד מאבידה,בכל כוחו שאוחז-הורס.
הצוו הפנימי קוטל את נורמות החברה.
על אידיאולוגיות לא מתפשרים!מיישמים!
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
