rising from the ashes
|
| 2/2010
לילה טוב...
לפעמים ההגדרות הן אלו שמטעות.
אם חשבתם שכלא זה אותו חדר
אטום סורגים וחיות מין מזוהמות,
טעיתם בגדול.
כלא הוא המקום בו אתם כובלים את עצמכם
ומאשימים בכך אחרים.
אני הדוגמה הטובה לביסוס הנאמר.
מבחינתי תמיד המשפחה הייתה אשמה
בכך שאני נחנקת , בכך שאני מתרחקת ,
בכך שאין לי כח לעולם ולו אין אליי.
עד שהבנתי שלא משנה מה הם אומרים
יש לי יכולות מעולות,
אני גדולה מספיק לפעול על דעת עצמי.
אם בלימודים לא הולך,כי לי זה לא בוער
זה עדיין לא סוף העולם.
ומי יחליט בשבילי שזה כן?
חיים שלי.
אמא,תודה שהבאת אותי לעולם,
אבל פה המלאכה שלך נגמרה.
אני אדם בכוחות עצמי.
אני חינכתי את עצמי,
אני לימדתי את עצמי לשרוד,
לחייך ,לאהוב.
ברור שלא הכל לבד,
היה לי את הגיבוי החברתי שלי,
שכבת ההגנה שהיא רק שלי.
משהו שאיש לעולם מאשר אנחנו לבד
לא נוכל להרוס.
אני לא יודעת למה,
ואיך בכלל הגעתי לזה.
אני הייתי שם,בכלא הזה.
עד שפרשתי כנפיייייים.
ויש לכך סיבה,בחור.
אם לא הוא ספק אם בכלל
הייתי רוצה בכך.
היה לי טוב בכלא שלי,
רחוק מהעין רחוק מהלב.
אני סגורה בתוך עצמי בתוך חומה
שמפרידה ביני לבין העולם החיצוני.
היה לי את האושר שלי בכתיבה,
לא נזקקתי לשום דבר יותר.רק חמצן.
אבל יש חיים גם מעבר לעט המשרבט,
יש חיים גם בכדור הארץ,
קצת קשה למצא אותם.אני עשיתי זאת.
עדיין יש לי את האכזבות הקטנות שלי
אני מתנחמת במחשבה שאם לא הייתי
מתאכזבת לא הייתי מרוצה לעולם:)
לילה טוב לכולכם.
גם לך,
תחזור מהר...
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
dona lola