rising from the ashes
|
 כינוי:
dona lola בת: 18 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מרץ 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 3/2010
התגעגעתי-לעיוות...
היא הצליחה בשיחה אחת ככ הרבה
שאנשים לא הצליחו במשך שנים,
בעיקר לא העובדת הסוציאלית שהייתה
צמודה לי לתחת.
היא הצליחה להוציא את כל ההדחקות שלי לאור,
אומנם לעצמי,לא חלקתי אותם איתה,חלילה.
אבל היא הצליחה.
לגרום לי להתגעגע,
לגרום לי להזדהות,
לגרום לי לרצות לברוח,
לגרום לי לרצות לחזור לשם,
איפה שהייתה עולה חמתי כשהייתי
נושמת אותו שם,רק כי הוא היה בליבי.
למרות הכאב היא הצליחה לתת לי
לרצות לחזור אחורה בזמן.
להלחיץ בדבר הקשר הנוכחי.
להתגעגע לבחור האחרון שבכיתי
את חיי בשבילו.
לרצות את מה שהיה לי עם הגבר ששינה את חיי.
אפילו לחזור לאותם הימים שנפגעתי,
ולא לשנות אותם,לעבור אותם שוב.
את אותם הזוועות,
את אותה הילדות.
מוזר הא?
בחורה שרוצה לחוות שוב מחדש את אותם הכאבים
שהפכו אותה למעוותת שהיא היום.
לטעום את המר של הדמעות
החלוד של הדם
השורף של הפציעה
והחיוך של ההנאה....
המתנגשת בספיגת כאב...
אני רוצה שוב לראות את אבא משתולל ,
ולחוות את היום ההוא איתו ביער כשהייתי אז
כיתה ד'.
לחוות שוב את הסכין שחתכה,
את היום שבו גופי נהיה למכירה.
רוצה שוב לבכות,
רוצה שוב לרטוט מהצרחות של עצמי
כשאני נעולה בחדר האחות כשאני מקיאה
את חיי,
או לסירוגין בחדר העובדת הסוציאלית.
אני שוב שיצעקו עליי,
שיכו.
התגעגעתי -לא לדיכאונות.
התגעגעתי -לעיוות ....
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
