rising from the ashes
|
 כינוי:
dona lola בת: 18 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 5/2010
רק תאירו...
נמאס לה לחיות,
לאסוף שברים והמעבר,
לכסות את כל הצלקות,
הצעקות והשאגות חוזרות מידי לילה,
היא מתעוררת בבהלה.
משפחתה כלא משפחתה,
ידיה מסומנות שבילים אדומים
המראים את דרכה - היא כה קרובה,
היא כבר ראתה את האור, היא ברחה ממנו.
עיניה מלאות בטעם מר,
הדמעות כבר מזמן נעצרו,
הזכרונות עדיין שם,
עיניה כבויות, כך אמר לה פעם איש ,
לא חכם במיוחד...חכם קצת ממנה.
היא מחפשת אחר השמש,
מגיעה שוב לתהום, שום חבל לא נזרק,
החבל היחיד שעוד נתלה לה בדרכה,
היה חתוך מצידו השני,
כאלו הם החיים, מבינים?
שולחת יד לעזרה, מגששת קצת,
נוגעת ומחזירה, "חחח" ,
צוחקים הכוכבים... למי את פונה?
שואלות עוד הדרכים,
בחיים האלו כל איש אדון לעצמו.
ואם נמאס להיות אדונית?
והיא רוצה רק קצת יותר דאגה,
כבר לא איכפת לה מזאת האהבה,
רק תאירו את דרכה...
רק תאירו את אורה,
הוא נכבה...
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
