rising from the ashes

כל היום חשבתי על הרגע הזה היום,

שיהיה לי לבד,

קצת שקט מכל הסבטוחה הזו שעברתי.

לבוא לבית לעדכן קצת בדברים חיוביים

אבל מה לעשות שהחיים דוחקים אותך לפינה,

ואין מנוס מהם?

אז רציתי לומר ש:

בית-יש

עבודה-יש

גבר-יש.

ועכשיו,אני אפילו לא בטוחה באף אחד מהם.

נכון שטכנית יש דירה,

אבל עם כל הצרות שהיא מביאה לי...

כל הטלנובלה הזו בדירה להשכיר גירסת האברנבאל.

היא רוצה אותי,הוא אותי,אני אותו...מה נסגר?

עברתי את השערוריות הללו בזמנו.

עבודה,נכון לעכשיו יש לי.אני אפילו נורא אשמח אם היא תישאר לי...

אבל בקצב שאני שחזרתי לשתות ולעשן...ובהתאם לזה-לאחר...

גבר,אלוהים,

אין לי כח אפילו להתחיל להסביר...

זמן רב הייתי בטוחה שזה משחק מבחינתו-

משחק שזמנית התאים לי,

לא חשוב כמה רציתי והתמכרתי-

אבל ידעתי שזה רק סקס...

עד מהרה,הפגישות היו ארוכות יותר,

נעימות יותר,

ומשהו שם נורא השתנה-

יכולתי להישבע שגם לו איכפת

בצורה שלי איכפת ממנו.

המילים,החיבוק,הליטוף,

הכל...השתנה,ועשה רושם שלטובה.

ופתאום עכשיו אני מוצאת את עצמי

שוב בתהיות...

איפה אתה היום?

למה לא פה?לא איתי?

כי אני לא יכולה לתת?

הסטלה מתחילה להתפוגג,

ושוב אני חושבת לעצמי-

בשביל מה אני צריכה את כל זה?

נמאס לי להיות חזקה?

נמאס שאומרים שאני יכולה לעבור

את הכל,

אני רוצה פעם אחת להתרסק.

בלי מחויבות לעבודה,

לחזור לתקופה ארוכה למיטה שלי,

כמו אז...ממש כמו בימים שאיש לא

העז לפצוח את פיו...

אבל מה לעשות שלחיים תמיד

תוכניות משלהם...

או כמו שאמרו חכמנו:

"בן אדם מתכנן תוכניות,

ואלוקים מצחקק צחוקיות..."