 כינוי:
dona lola בת: 18 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 10/2007
זה לא שיר,זה עולם.גם לא עולם,דימיון.
ושוב עובר בי רעד,
כי אני רואה אותו,
מסתכל לי בעיני,
במבט אובדני.
בוחנת אותו היטב,
לא מוצאת לי מענה,
הוא נראה לי כל כך מאושר,
אך בו זמנית כל כך מתוסכל.
הבעת פניו משתנה,
ברגע שהוא מלטף,
כאילו מרגיש אחר,
אחר יותר מההוא.
לא יודעת אם לשמוח,
לא יודעת אם לבכות,
יודעת רק זאת,
זאת היא האהבה.
המאושר מבין שנינו,
האובד מנשמתנו,
חולק על אהביתנו,
לא נותן לנו מנוחה.
הרי המבט האובדני לא לי,
המבט האובדני הוא גם לא לו,
המבט הזה,הקר הזה,
הוא בעצם לאהבה שבינינו.
והמבט הזה שאני שקועה בו,
המבט הזה האוהב,השונא,
המתרגש,הפוחד,
החולם,והחסר דימיון...
הוא זה שאנו בונים לעצמנו,
על סמך מילותינו,
האמת אולי באמצע,
איי שם באוויר העוטף אותנו.
אך אנחנו אבודים,
תחת שמי האוהבים,
שותקים לנו שתיקות ארוכות,
מחכים לזאת האהבה.
הייתי בגן עדן,
ראיתי מלאכים,
זכרתי רק אחד,
מבין כל הכלום.
הרגשה מוזרה,
הרגיש אז בלב,
מין חמים וקריר,
באותה העת.
לא שמעתי אז כלום,
הייתי רחוקה,
שמעתי רק את קול,
הפעמונים המצלצלים.
המנגינה הייתה שקטה,
איש מלבדי אותה לא שמע.
היא הייתה כל כך שקטה,
כי היא הייתה טמונה בלב.
עורקי נפתחו,
הרגשת החנק נטשה,
איזו הקלה,
והכל בזכותך.
ליל מנוחה,
תאהבו יותר,
שנאו פחות.
תאהבו מעמוק,
ואנשים יאהבו אתכם:P
לילה עשיר באהבה,שיהיה לכולנו,בעזרת השם.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
