לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

rising from the ashes



Avatarכינוי:  dona lola

בת: 18

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2007    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

10/2007

אושר זה זיוף,אך אני מרגישה אותו.חופר ועצוב.


ורק עכשיו אני מבינה.
שכל הסבל,שחשבתי שהוא מגיל המעבר,
זה בעצם משהו יותר עמוק.
כנראה ירשתי את זה מאבי,
מחלת נפש.
רק אני עדיין לא מוגדרת,
זה מפחיד לדעת,
שאת לא שפויה.
כשאמר לי היועץ שאני צריכה ללכת
לעובדת הסוציאלית,סירבתי,
כי בפנים ידעתי שככה זה התחיל גם אצלו,
בהתחלה עוס'ית,ואז פסיכיאטר,אישפוזים.
אבל,הוא בכל זאת עושה לי זימון אליה.
לא זה מה שהפחיד אותי,
באותו יום לקחתי ריטאלין,
על הבוקר ועוד 2.
כל היום הייתי במין נתק כזה,
אין לי כח לכלום,עייפות הורגת אותי,
אין לי כח לדבר,להקשיב,
לקרא,ולכתוב,
רק מה שצריך לי וזהו.
לא מעבר,השאר לא מעניין.
מה שבאמת הפחיד אותי ,
זה שחבר שלי שלח לי את הדף הבא:

http://www.clalit.org.il/geha/Content/Content.asp?CID=34&u=312

ובהמשך מצאתי:

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%96%D7%94

ואני דיי מתחברת ...רק לא מצליחה להבין למה יותר.
במשך חודשיים לא היה לי זין לכלום,
רציתי להיות לבד,העברתי את הזמן אם סיגריות ושינה.
לפני יומיים...היה לי עלייה חריפה במצס רוח,עודף מצב רוח,
לא ידעתי מה עובר עליי,הדיכאון נטש אותי,
וחזר אליי השיגעון...שפעם,
ככה היו עוברים עליי הימים,
ומדי פעם רק הייתי באטרף.

כולם אומרים לי שהשתניתי...
אפילו אלא שלא באמת מכירים אותי.
וזה מפחיד

אלא שלא מכירים אותי,
הם אלו שהשפיעו עליי להפסיק אם ההקאות,
אבל האמת היא שלא באמת היה איכפת לי כשהיו אומרים
לי למה את לא אוכלת?למה את מקיאה?
מה את דפוקה?את גם ככה רזה....וכו',
כי אלו היו החברים שלי,והם יודעים על זה ,
ומין הסתם ישימו לב.
אבל אומרים לי את זה ילדים שבקושי יוצא
לי להחליף איתם מילה.
וילדים שהצטרפו רק השנה,
זאת אומרת שאפילו במשך חודשיים ירידה במשקל.
זה נורא.

אבל גם זה לא ממש הזיז לי,
עד ששמתי לב,איך הוא יסתכל עליי,
אחרי שבפעם הראשונה אכלתי בפנימיה,
וישר עלה לי הקיא.
הוא יסתכל עליי במבט מלא רחמים ,
לא מספיק שאת פוגעת בעצמך פיזית,
עכשיו גם זה?
ואני לא רוצה לאכזב כי אני אוהבת אותו.

אם כבר מדברים על אהבה,
זה חלום,שלא הייתי רוצה שיגמר,
כי אני עדיין לא מאמינה באושר,
ואם אני מרגישה אותו,
כנראה זה זיוף.
אך הבועה ששנינו בונים,
אני נהנית ומקווה שגם הוא.



יום טובבבבבבבבבבב....:P
וסוף שבוע נהדר:P
נכתב על ידי dona lola , 19/10/2007 13:04  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



10,320
הבלוג משוייך לקטגוריות: משוגעים , פילוסופיית חיים , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לdona lola אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על dona lola ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)