 כינוי:
dona lola בת: 18 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
נובמבר 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 11/2007
תרום ונתרום...
לצאת אל הים הפתוח,קצת לשאוף אוויר,כך אוכל להרגיש בטוח,
הזעם יעלם,הזעם מכה חזק,כל כך חזק שאני יורקת דם מהפה.
כעס גורר עוד כעס,מריבה עוד מריבה,בסוף הכל חוזר על
עצמו כמו דיסק שנשרט.לראות את הקריסה של העולם,
האדם אינו מבחין בקריסה,חושב שהכל כל כך מושלם,
כמה טעויות עשינו,אך בכל זאת ממשיכים,לא סופרית ת'אחרים.
אנשים רוצים הכל רק לעצמם,שמים זין על העולם.
אכולים בתאוות,שוכחים מהמהות,האושר,מחפשים צרות על הראש.
ילד,למד לאהוב,שכח את השנאה,
ראה דברים יפים ושכח מהרעים.
הראה לאחרים אהבה,ויראו לך פי כמה.
אין לנו עוד זמן לתקן את העולם,תרום ונתרום.
הראה קצת אהבה,יראו לך פי שתיים,
שכח מהשנאה,ולא תראה עוד צער,
אל תשלה את עצמך,העולם לא מושלם,
אך כמובן גם לא נקרס,עדיין לא,אנחנו תורמים,
לקריסה,אנחנו נגד כולם,וכולם נגדנו,
אם לך אין זין,למה שלמישהו יהיה?
אנשים חיים בשביל לספק את עצמם,לא מתחשבים
באחרים.נופלים ולא רואים את עומק העיניין.
ילד,למד לאהוב,שכח את השנאה,
ראה דברים יפים ושכח מהרעים.
הראה לאחרים אהבה,ויראו לך פי כמה.
אין לנו עוד זמן לתקן את העולם,תרום ונתרום.
העולם כל כך שחור,
הצבעים זאת הסוואה,
אין עוד צבבע,עם הזמן הוא נעלם,
ככמו כל טוב נוסף על האדמה.
שאריות האושר,אל תעזבו אותן,איחזו בהן חזק,
כי לבסוף גם הן יעלמו.
ולא תשאר פה עוד תקווה,רק הקריסה.
ילד,למד לאהוב,שכח מהשנאה,
ראה דברים יפים ושכח מהרעים.
הראה לאחרים אהבה,ויראו לך פי כמה.
אין לנו עוד זמן לתקן את העולם,תרום ונתרום.
שיר שכתבתי שבפנימיה...
הייתי בטוחה שאיבדתי אותו,
אך הנה אתמול מצאתי אותו,בבית.
אני מוצאת את עצמי ממש מתחברת למילים של השיר.
יש בו משהו אופטימי,אך פסימי בו זמנית.
מי אני בכלל?
העולם שלנו:ענק.
יש בו אינספור אנשים...
ואני רק אחת,מתןך===>מלא!
אני לא שלמה,
אני לא אני ....
אני דמות,שבתוכה חלקים שונים,דמויות,
המובילות אותה,המניעות אותה.
אז אם אני לא אני,אז איזה חלק מרבים מדבר/כותב עכשיו...
חושב,מתפרק פה על הדף?זה האיד?
האיד זה חלק במוח,
אולי זה היצר שלי עצמי....
אולי אני לא כמו כולם,
ואולי אמי צודקת,
אולי אני באמת יורשת מאבי את השיגעון,
למרות שאני מאמינה ששיגעון יש לכולם ברמה מוגבלת,
ואם לא מצליחים להתגבר עליו,זה כבר טירוף,
אז מה אצלי?!
אני מערבולת של מחשבות,עזות,
ולא קל לי עם זה.
ועכשיו אני גם מבינה שאדם,
הוא בעצם כמו המערבולת:
תופעת טבע...נדירה!
כי אין כמוה...
והפילוסופיה זאת בעצם עבודת החקר,
עלינו!
לא קל לדעת שאנשים מפחדים ממך,
לא קל לדעת שלא מבינים אותך.
בעצם אם אני לא מבינה את עצמי,
למה שאחרים יבינו אותי?
יש משו בזה...
בכל מקרה....
אין לי יותר כח להתעסק בכל השאלות האלו,
הן מדכאות וכואבות...
יום טוב לכם
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
