 כינוי:
dona lola בת: 18 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 12/2007
הכרת העצמי לא תמיד מרגיעה
4:30
מילים אם קשר,
מילים בלי מסר...
מילים הן יפות,
מילים הן פוגעות.
בעצם הן חסרות ערך,
אך הרגש מוסיף לו .
אפשר לומר כל כך הרבה,
ולא להתכוון.
ואפשר לומר כל כך קצת,
ולהתכוון להמון.
בעצם אני כותבת...
אך ללא הכוונה.
כנראה שזאת שוב פעם אכזבה.
אני מתחילה להרגיש כמו בשיקום,
יושבת עם חברותיי וצוחקת על הכאב.
צוחקת,כי הדמעות כבר לא יוצאות.
הצחוק הזה הוא מיאוש...מאכזבה...
אני מאוכזבת מעצמי...
כל כך הרבה דברים הבנתי,
כמה בעצם אני לא מי שחשבתי שאני.
הביטחון העצמי שלי,הוא הטמטום שלי.
הכתיבה שלי,היא הבריחה,התפרצות.
הריקוד,הוא תנועות ללא טאקט.
היופי,הוא כיעור,עיוות.
האמון ביכולת להבין את חבריי,
הוא בסך הכל תסבוכת,בעצם,כיצד להכיר את עצמי.
הפחדים שלא היו,מתחילים לפעום.
אין לי לא ביטחון,לא יופי ולא כישרון של כתיבה או ריקוד,
זה הכל דרך עקיפין לשמחה מזויפת.
אי אפשר בלי העבר...
שוב העבר מתערב לי בהווה,
שוב אני מוצאת את עצמי מטומטמת.
למרות שידעתי,המשכתי.
ולמרות שכבר סבלתי אז,גם היום אני סובלת.
אי אפשר בלי העבר,כמה שננסה להדחיק אותו.
אי אפשר בלי העבר,הוא היחיד שבונה אותנו.
דוחק אותו,דוחק את עצמך.
אינך שלם,אינך בכלל קיים.
למה לא הקשבתי לו והלכתי,
למה בכל זאת נשארתי.
האהבה שלי אליו גדולה יותר מהשמחה.
נשארתי איתו ונפתחתי אל העבר.
אי אפשר בלי העבר,כמה שננסה להדחיק אותו.
אי אפשר בלי העבר,הוא היחיד שבונה אותנו.
דוחק אותו,דוחק את עצמך.
אינך שלם,אינך בלל קיים.
אך הכל פה לטובה,אני איתו.
אנחנו אוהבים,טוב לנו.
מתחזקים,מחזקים אחד את השני.
פה הרי הוא סוד הסמכות...
אי אפשר בלי העבר,כמה שננסה להדחיק אותו.
אי אפשר בלי העבר,הוא היחיד שבונה אותנו.
דוחק אותו,דוחק את עצמך.
אינך שלם,אינך בכלל קיים.
הסמכות:
לאחר שיחה ארוכה שנהלתי אם ידיד
טוב שלי,בזמן שנחתי לי יום שלם,
חשבתי לעצמי.
הבנתי:
המסכות במערת יחסים היא בנויה על:
כבוד-אי אפשר לומר לאדם שהינך אוהב,אני אוהב אותך,
ולנהוג איתו בזלזול,או לא לנהוג עימו כלל.
הבנה הדדית-חובה!
אחרת אין טעם בקשר.אם ללא חברות היא,הישר מופנת לכישלון.
אמון-אם לא תוכל להאמין בבן\בת זוגך לא תוכל להאמין בקשר,
וכך גם בעצמך...כי חייבים לדעת זה את זה עד תיאום.
בסופו של דבר לאחר הרהורים רבים מצדו,בזמן שהוא ניסה למצא לכך את התשובה,
אני עניתי והוא רק הצדיק אותי.
השעה: 8:50
ואני חוזרת לעידכון נוסף.
אני כל היום עסוקה רק בכתיבה,
ולא מבינה למה הדחף לכתוב,
אפילו כשלא באמת יש מה לכתוב.
הכתיבה משתלטת לי על חיי.
עוד הוכחה לחוסר השליטה שלי.
****
אני פשוט לא מבינה את זה,
אין לי כח רצון,אני חלשת אופי,
חסרת שליטה עצמי,אין לי ריסון...
*****
היכן היא נאבדה,היכן התקווה?
מי יקום ויאמר,שהיא אכן עוד במקומה...
מדוע אף אחד לא טורח להסביר לי,
להסביר לי מה עומד בפניי.
האובדן העצמי הזה,
אי-שקט,רועש לי מדי.
כאילו רכבת משתוללת ירדה מפסיה,
ועשתה דרכה דרך מוחי,
אך סטטה מדרכה,תעתה ולבסוף נתקעה.
אך מדוע דווקא דרכי?
ומדוע זה מאמלל?
כל כך הרבה שאלות ללא פואנטה ...
שאלות סתמיות שמתפרצות.
תקווה?האם זה מה שאני צריכה?
הרי זאת לא ההתבגרות?
התבגרות עם אופי ...
מה זה לעזאזל?זה לא זה!
ולאף אחד אין הסבר,
משהו אצלי לקוי,
אני לא תקינה,
כל כך צעירה,כל כך מקולקלת.
השכל שלי נפגם,מצבירת יתר,
אך לא חוכמה,גם לא טמטום...
פשוט צבירה...
אני מפחידה את סובבי.
אני מפחידה את עצמי.
הייתי בן אדם שלא פוחד מכלום,
וכעת אני פוחדת מעצמי.
מה יהיה איתי מחר,או בעוד בשבוע.
היכן אהיה,ובאיזה מצב?
איך אראה?
האם למישהו זה יזיז בכלל?
כל אותם אנשים המשחקים אותה מתחשבים,
אך הם אדישים כתוצאה של חוסר ידע במעש....
אולי אני זאת שצריכה לפחוד מפניהם,
ולא הם מפניי,כי אני אכן שפויה!!!
וחדל לומר לי שאני לא,שאיני בריאה ומפחידה אתכם!
אתם חייבים לשחרר ממני,לתת לי מרחב,זמן!
ואולי אפילו לא אחזור,אחרי היחס המזלזל....נמאס לי להיות נטל
בקבוצתנו.
נמאס לי להיות נטל במשפחתי.
לעצמי בסופו של דבר....
כל כך המון מילים רצות לי בראש,
אין מקום לסדר...
עלבון,פחד,ערעור,שלווה,נטל,אויבים,דיכאון,כמיהה,חברים,אהבה,שנאה,מחבוא,הסוואה,נטייה,סבל,אכזבה,בדידות,הסתגרות,עוינות,אנטיות,נפש,בריאות
הנפש,אדישות,אנטיפתיות,מוות,שחור,כאב,ענן אפור,מערבולת,ערפל,מלאך....
המילים האלו,גורמות לי לתהו,ממה בעצם אני פוחדת,
אני מבולבלת,אך ממה...?
אני פוחדת ודיי....
רוצה לכתוב אך לא יכולה,
יש מחשבות אך אין השראות...
כואב לאבד עיניין ...
אך הוא כפי שכבר הברתי היה תירוץ לשמחה מזויפת...
רק כדי לומר שאני שווה,
אך כאשר מגלים שלא ...
למה להמשיך לשקר לעצמנו...
שום כישרון,שום יתרון,
אני עצמי והביזיון.
מתי כבר אסיים,
מתי זה,יסתיים?
ואוכל לחזור לחיים תקינים כפי שהיו לי לפני
כחצי שנה...
9:30
מרב הזעם ,הכאב רק מתחזק...
כמה נותר לי לסבול?
אני כבר לא אותה אישיות.
ויותר כואב לי לא לזהות את עצמי.
אני מרגישה שלקחו לי את העבר,
ואיני יודעת מי אני ,ולאן שייכותי.
זה משגע אותי שאיני יכולה
לעצור את עצמי מהכתיבה,
להדוף את עצמי מהדף ועט,
מחשב ומקלדת.
לנתק את חוט המחשבה,
להיות כפי שהייתי.
למה אני שקועה במחשבות,
למה לא מצליחה להדחיק אותם ממני?
מדוע החומר הנלמד בכיתה לא חודר לי ככה למוח,
כפי שזה חודר וחופר.
אני חופרת,עמוק עמוק,
אך לא מגיעה לתהום.
הרגשת ריחוק...
אני מתקרבת והוא מנדה.
כפי שאיני מוצאת את התהום בעומק הבור,
כך גם איני מוצאת את התשובות הנשאלות בכאב.
נמאס לי כבר לכתוב,
אך איני מצליחה להוריד ידיי מהמקלדת.
כאילו הופנטתי למסך,וכושפתי...
לא מצליחה להתנתק.
כל כך הרבה קטעים בשני נושאים...
האחד שלא עוזב,
ושני אני אכתוב,כי אולי זה יגרום לי להפסיק,
להותיר את הקשר,החיבור...
בקשר לשיר...
במבט לאחור,בהרגשת כאב.
מודעת למחשבה שהכל לטובה.
כמה שזה כאב אז,היום זה נפלא.
הכל לטובה,הכל פשוט מקסים.
כמה שאני מודה לעצמי שלא סטיתי מדרכי.
ולא תעיתי.הרי אני מבפנים ידעתי...
וכשכבר התיאשתי,הוא שב אחריי,
וכשכבר התיאשתי,הוא שב אחריי...
***********
סמכות פעם שנייה:
מהי בעצם סמכות?
מהי אהבה ללא סמכות?
סמכות?כבוד,הבנה הדדי,אמון!
שלושה מרכיבים חיונים לסמכות.
אך...האם זה מספיק?
או האם יותר מדי לבקש?
במידת הצורך...לא יותר מדי ולא פחות.
סמכות היא מילה כבדה,קשת מאמץ,אך שווה אותו,
בעל השפעה כה חזקה.
אין אהבה ללא סמכות,אחרת אינה אהבה זאת.
כל כך הרבה לומר,
פורקנות של שבועיים,
ועוד לא קרוב אפילו לרבע...
אז דיי להיום....אשוב (לעדכן)
לפי מצב רוחי....
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
