rising from the ashes
|
 כינוי:
dona lola בת: 18 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ינואר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 1/2008
נופלת
אני הולכת,
הולכת,
הרחק מכאן,
מהמקום הזה.
הרחק ממך,
שלא תסבול עוד.
הרחק מהחברים,
שלא ידעו לעזור.
מהמשפחה שלעולם,
לא הייתי בדעתי.
אל מקום בו לא יהיה לא צבע,
לא שקרים,מקום בו הכל כל כך אמיתי.
מקום שבו יהיה הלבן הטהור,שחור האמת,אדום המת.
קוטפת לי פרח,
ורד אדומה,ורד בוהקת.
אוחזת חזק,חזק עד שידיי
מתכסות בצבע הורד.
נפצעתי קשה,מקוץ הורד.
היא פגעה בי,ואני נופלת.
נופלת,
לתהום,החסר תכלית.
לתוך חלום,החסר חיים.
הסיוט המתמשך,קורא לי אחריו.
ואני לא מתעוררת....
אני לא מתעוררת,
אני לא מצליחה,
כואב לי לחיות,
כואב לי להנות...
לכן אקפוץ לי אל תוך התהום,
המלא בדם שכיסה ידיי,
קוצים הידקרו אותי עוד,
סיוט שאינו אשליה,
סיוט שהינו אמיתי.
הרי סיוט,חלום,
זה לא רק שינה,
זה גם מה שאנחנו בוחרים לראות.
אני רק רוצה שהסיוט יעבור,
אני רק רוצה לקפוץ לתהום,
אך אני יודעת שאני עוד צריכה לחיות,
ולכן אסור לי לקפוץ,
אך יבוא היום,ואני אקפוץ,
והאנשים הזקוקים לי יקפצו איתי...
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
