 כינוי:
dona lola בת: 18 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
פברואר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 2/2008
המון שיט...אין מקום בבטן.
מי אני?
החשק לכתוב רק מתגבר,
לוקחת דף ועט בתקווה שוב לכתוב.
ושוב אותה אכזבה ושוב הכל כושל.
אין טעם בכתיבה,אני ריקה.
לא מצליחה ללמוד,
אולי לא רוצה...
לא מפסיקה לעשן,
כל היום במחששות...
השתניתי,לא אותה אחת!
השתניתי,התבגרתי!
אך עם הבגרות כך גם העצלנות,
העייפות,הריק,הכאב,האכזבה.
מטרותיי נראות לי כה קשות,
כאילו לא כלום לא בשבילי,
אני מרגישה שאבדתי.
מי אני?מי?
כישלון!
מי אני?מי?
לא מזהה...
כואב...
כאב של ממש...
אמא אדמה:
ברדת החשיכה,
בוהה לי מהחלון...
ערב יפה,ערב כהה,
יוצאת החוצה אל הטבע.
מחפשת מקופ חבוי בין העצים,
שוכבת על הדשא,
מנסה לשאוב קצת כח.
אמא אדמה פונה אליי,
שואלת לשלומי,
ואני בתגובה
עוצמת עיניי,
בניסיון יותר להתאחד עימה.
"אמא אדמה שלי,אמא יקרה שלי,
אזל בי כל הכח,אין בי שום חשק,
המוטיבציה הפקירה אותי,
האובדן אבד,אפילו התקווה נטשה,
פרשה כנפיים ועפה למרומים,
ורק אני נותרת איתך,
רק הכישלון עוד הולך בעקבותייך,
הראי לי את דרכי,הדרך שלך!
תני לי קצת כח..."
בבוקר התעוררתי משנתי,
ולא היו לא עצים ולא דשא.
אני על המיטה מתתחת לסמיכה,
מתפללת לך,אמא אדמה!
תקופת האבל שוב תוקפת,
אך הפעם בידיעה שיש בכוחי להבריח אותה
בוחרת אני לדבוק בה.
בחירה מוזרה,והרי אינה מוזרה כלל.
טוב לי לכאוב,לבכות,לסבול,להתבודד.
בין כה וכה אין לי אפילו כח לעמוד מול הדיכאון הזה.
נכנעתי לו...
סכינים בלי סוף בגב נתקעים,
פצעים הכואבים יותר מכל עינוי,
צורם באוזניים,הפה מנבל,
העיניים,
הם מראות העולם,יאמרו כל אמת,
הן לא משקרות,אך הן פוגעות.
השקט שלו...מכה בשבילי!
ואני נודדת מכאב אחד שלה לכאב אחד שלו...
ככה זה,וככה גם יהיה...
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
