1.קצת על מה שעבר עליי לאחרונה:
-יש לי דחף לכתוב,להוציא
אך המועקה שבלב חוסמת את המילים.
אין מה לומר...
-כואב לי מבפנים,
אך אני לא אבין מזה...
הרגשה מוזרה...
אולי של הבנה,אולי
של ריקנות ואולי סתם מילים
שקשה להוציא...
כואב לדבר.
רוצה רק שקט!
(29.2.08)
-אני חסרת מילים,
אני גם לא במצב לחפש אחריהם.
אני כותבת,
כי זה מה שהלב אומר.
אך אין לי על מה...
2.אני קוראת עכשיו ספר..."לאהוב את מה שיש"
של ביירון קייטי,מומלץ!(אין לי כח לפשרט עליו)
עצרתי עכשיו...לזמן מה....
בינתיים ...3 קטעים שנורא אהבתי ויכולים לומר עליי הרבה,
(כמו כן,גם על אחרים).
(אפילו המונחים שהשתמשתי בהם....גאונות לשמה.
:
-"רובנו מחפשים דרך מילוט מהחיים,נתיב של המנעות מאחר שאנו פוחדים מהחיים מהיעדר השליטה שלנו בהם,מהסכנות הפסיכולוגיות והפיזיולוגיות הבלתי נמנעות הכרוכות בהם.באותה מידה אנו מפחדים גם מעצמנו,ממחשבותינו,מרגשותינו ומכוח החיים שלנו.כולם מעדיפים להימנע מכאב,אך קייטי מלמדת שההתנגדות שלנו לחוות את הדברים בטוטליות לחבוק את היש בתור חלק מאיתנו,הוא בדיוק מה שמונע את שחרורינו.באותה מידה,הנכונות שלנו לחוות כל דבר,ובכלל את הכאב ,הוא סוד החופש המוחלט"
-"סיפורים קטנים תפחו לסיפורים גדולים,סיפורים גדולים תפחו לתיאוריות כבדות על החיים-כמה נוראים הםועד כמה העולם הוא מקום מסוכן... ... ... כשפועלים על סמך תאוריות לא בדוקות על המתרחש,ואפילו לא מודעים לכך,שרוים בתוך מה שאני מכנה "החלום".לעיתים קרובות החלום הופך מטריד ,ולפעמים הוא הופך לסיוט"
-"דיכאון,כאב ופחד הם מתנות שאומרות:"מתוקה,עכשיו תבדקי את המחשבה שלך.את חיה בסיפור לא אמיתי."
3.שטות:
-"אם רק הייתה לי הזדמנות לומר לך...
אז הייתי שותקת...
רק כדי לדעת שאתה סובל מחוסר ידע."
-"מי יתן ויהיה בי כח להפיל אותך?
מי צריך לחכות?שמים רגלית,ופה זה נגמר.
אתה נופל,ואני מחייכת."
-"ובתשובה לשאלתך:
לא אינך מושך כלל...
אתה שחיף מסכן,בעל רגלי עוף,
בטן של פרה,חיוך של נמלה,
עיניים של פשפש,שפתיים של קרפדה...
תודה,להתראות!"
4.שיחה שלי....עם עצמי:
-מענשת,למה?אני לא מעשנת תודה!
שותה,למה?אני לא שותה זה מגעיל ואסור לי!
לא לומדת,למה?אני מנסה כמה שאני יכולה,דיי לצפות ממני ליותר!
לא בתולה,למה?כי ככה זה וחוץ מזה סקס זה כיף!
מוזרה,למה?כי אני מיוחדת והשאר לא מבינים את היחודיות שלי!
-ושוב אני שואלת "למה את משקרת?" "למה את מסתירה?". למה,למה ולמה?
ככה אני.כן...כיף לי לעשן,זה מוציא אותי מלחץ,גם מכניס.זה זמן איכות שלי עם עצמי ומחשבתי,
זה מעביר את הזמן.
לא כיף לי לשתות,אך כיף לי מהתוצאה,כיף לי להנות,כיף לי להיזרק.
אני לא מתיימרת ללמוד!אני לא משקרת עכשיו,אני אמיתית וכנה,אני לומדת כשבא לי ועסוקה לרב
בכאב מוזר וחד שמציץ מבפנים וקורא לי להיסחב אחריו.
אני לא בתולה כי ככה יצא,טעות זאת לא,אך זאת גם לא הייתה ההחלטה הכי נבונה שלי.אבל אני
שלמה איתה היום.ואני אף שמחה להנות עם החבר שלי,רק חבל לי אפילו שאין לנו ממש מקום וזמן בגלל הפנימיה.
אני מוזרה?זה שאף אחד לא מבין אותי,זה שיש לי תפישות שונות מאלו של האחרים.
דיי!אני לא מוזרה,אני גם לא מיוחדת!אני בסך הכל נערה מתבגרת שמנסה לחיות נכון ולא להיות חלק מעדר טפל שהולך לאותו כיוון,אך ללא כיוון אישי,ללא המצפן האישי שלהם.
-בדיעבד,אני חיה בצורה מעוותת!בדיעבד אני עושה את כל אותם דברים שכולם מסביבי עושים.אני בעקבות המוח,הם בעקבות בכוח=>כולם באותו עדר.
-לא,למען האמת אני מדברת עם עצמי,שוב!
-אני בחורה סבירה,מושכת ונמשכת,חכמה וטיפשה,לומדת,מתלמדת ומלמדת,מבינה את הטעויות שלי,את המעשים שלי,
אני ברוכה באור מיוחד.אני מיוחדת.
אני סובלת,אני נהנית.טוב לי?רע לי?בסדר?הסדר אצל כל אחד הוא אחר.
*מאיפה מגיעים כל המילים?הרי זהו נושא ללא פואנטה.שוב!
*הערה מאוחרת:
זה עם פואנטה!
הרי אלו המחשבות שלי.
ברור שזה עם פואנטה,מדובר עליי.
הפואנטה,הסבל,האהבה,הכל...זאת אני.
אני הפואנטה!
5.אחרי הרבה זמן שלא כתבתי משהו חזק וטוב...
באמצא הלילה בפנימיה התחילו לרוץ לי מילים אחרי מילים ...
שורות אחרי שורות,לא היה לי דף ועט בהישג יד ....כתבתי בפלפון....
=>אבא שלי:
-בהצצה חטופה בשמי הלילה
הדמעות מתייבשות,עולות התקוות.
אף אחד מסביבי,רק אני עם עצמי.
חושבת,מהרהרת,מתמסרת לכאב
שעולה על גדותיו.
לא צריכה יותר לפחוד כי אני יודעת
שבלב הוא אהב ובהווה הוא מחזק.
תודה לך על שיעורי הכאב,הפחד והעלבון.
הדימום כבר עצר,הפצע הגליד,
אך הצלקת נותרה.
צלקת.
יש היראו בה כיעור ויש היראו בה חן,
יש היזכרו אותה בתור זיכרון אפל ויש
היזכרו אותה כאור,תקווה.
כוכב קטן אתה בשמים ללא התחלה
וללא סוף,אך אורך יאיר דרכי ויזהר בתוכי
ויזכיר כי אין טוב לי הרע ואין רע בלי הטוב.
אהבה:
-עיניים נוצצות מביטות אל השמיים,
עיניים מושפלות מרימות עצמן בכוח,
עיניים עצובות מנסות לחייך,
עיניים מאוהבות מוצאות את התקווה הפנימית.
האמונה,האמונה באושר....
-אור קטן,
זה מה שחסר לי בשחור שבפנים.
יורי,
רק שתדע שאתה התקווה הפנימית שלי,
ובזכותך למדתי הרבה מאוד דברים...
אתה גרמת לי להפתח שוב,
מצאתי חלקים בי שננעלו עם השנים,
אתה היית המפתח האובד.
מצאתי אותו,
וכמו שאמרה לי אילנה,
אני אשמור על הילד הכישרוני שלי.
גרישנך,סאזורי,מסה,קקטוס ומישעוד לא תהיה אני אוהבת את כולם,
כי כולם בעצם זה יורי.
*הפוסט היה ארוך ...
אני זזתי לישון...
יש לי קצת להמשך למחר...
מחר האהבה שקצת פגעה,
אך פרחה שוב.
שטויות שטוטיות!
הפנטזיה...(יורי,תשובה לשאלתך...)
ועל ילדה מקסימה שגרמה לי
להאמין בעצמי,ביכולתיי...
-סקס?
no way!
כמה עוד אפשר,
זה תופס יותר מדי,
אולי אפילו יותר הכל.
לא עוד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
dona lola