 כינוי:
dona lola בת: 18 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 4/2008
אין כותרת...כמה חבל,כמה חבל.
-והנה בצעדי ענק הוא מגיע,
הוא כבר בפתח,הוא כבר מתיש,
הוא כבר גורם לבנות להתפשט,
לבנים להזיע,הוא מעייף,הוא חם
הוא הקיץ.
-הקיץ הזה פשוט מוריד את החשק להכל,
ללמוד,לצאת,להנות,לזוז,לעשן...ואולי זה זמן טוב להפסיק לעשן...?
כל מה שבא לך לעשות זה לישון,להתקלח,לישון ולהתקלח.
-עוד חודשיים מתחילות להן הבגרויות..
וכך גם החופש הגדו...
+רגע...מה אמרת?בגרויות?
-כן אמרתי בגרויות,למה?
+בגרויות?!?!?!?
-כן בגרויותתתתתתת.....
שיט,נכון,בגרויות,
מה אני הולכת לעשות?
+אין שום מצב בעולם שתעברי ...
-ולמה כל הזלזול?ומאין הביטחון?
+אני מכירה אותך...
-הא,באמת?!
+באמת,באמת...תראי איך את מתלוננת,
כל החיים את רק מתלוננת ולא עושה כלום...
אפילו עכשיו את מתלוננת,אני מתלוננת,אנחנו מתלוננות...
-?!?!?
וקטע שכתבתי באותו יום שהחלטתי שאני מפסיקה לכתוב...בנושא...
אני רוצה שוב ללמוד חשבון במקום מתמטיקה,מדעים במקום ביולוגיה,תורה במקום תנ"ך,אנגלית במקום english,עברית במקום לשון,שעת סיפור במקום ספרות.
אני רוצה שוב להיות ילדה קטנה,ללא עומס,להיות אדונית לרצונות שלי,אך איני יכולה.אני צריכה להתמסר לשיגרה,איני יכולה...
h-e-l-p
קטע הפרידה שלי מהכתיבה:
פה אני יכולה להפסיק,
פה אני נפרדת.
אמרתי פעם שכשאמצא את עצמי
אפטר מהאהבות שלי:כתיבה וריקוד.
היום,לא מצאתי את עצמי,
אך הזהירו אותי אנשים מפני החיפוש,
הפילוסופיה,החקירה...לא הקשבתי.
ופה אני מפסיקה,כי הם מראים לי
את העולם בצורה אחרת,
אני דוחקת מחשבות.
אני אומרת שלום...
שלום לכם...
אני הייתי פה,
אני הלכתי ללמוד!
לפחות אתקדם בחיים,
ולא אעסוק בדברים שגורמים לי לחשוב
שאני מיוחדת ולא צריכה כלום.
אני לא אתקדם עם האהבות,
אני אתקדם עם התמדה.
אני לא צריכה להיות ישות מושיע,
אני צריכה להושיע רק את עצמי.
אני עומלת לעתיד,
נפרדת מהעבר,
חיה באמת.
אני התעוררתי מהסיוט.
אני בחלום הייתי כישרונית מאןד בכתיבה,
ורקדנית היפ-הופ מדליקה.
וכאשר התעוררתי הבנתי שאני עוד תלמידה.
קשה לי להפרד.לפחות פסק-זמן...
שלכם לונלי,האש שבתוך הפיה,ילדה קטנה ותמימה.
אך כמובן כעבור 3-4 ימים נשברתי וחזרתי:(3.4)
מנטו אמר שאת החברים שלי אני רצחתי.
להגנתי אומר שהם התאבדו,הם עשו זאת בשביל לעזור לי
אני לא הייתי מסוגלת לרצוח שני חברים ככל כך עמוקי משמעות בשבילי.
אז הנה מנטו,אחד חזר...והשני בעקבותיו.
אז נכון אני ניסיתי לרצוח אותם,אך לא יצא.
מוזה אינה יכולהה להתקיים ללא חבריה.
מוזה וחבריה חוזרים ובגדול,כך גם לונלי וכן גם האש שבתוך הפיה.
(6.4):
לפעמים כשלא שמים לה לכך,
הכל קורס,מתאדה.
ככל מה שחיית סביבו כבר לא כפי שהיה.
ולאחר תקופה ארוכה הינך שם לב שאתה כבר שונה,
לא הסביבה,כי זוהי סביבתך החדשה הניבנתה ע"י מעשייך.
אתה נמא בנקודה שונה,אך אתה נמצא תמיד באותו המישור.
ואין טעם לחפש הסברים,כי אז זוהי התחלה של אישיות מדומה.
אם כי בחיינו אין באמת אמת,הכל זה הבנות של אנשים ממצועים
שחושבים שהם גאונים וממציאים לעצמם אמת שגויה.
לבנות ולהרוס,להרוס ולבנות.
אמת ושקר,שקר ואמת.
חופש ושיעבוד,שיעבוד וחופש.
היש הבדלים באמת?
(7.4)
מה יהיהה על אהבתנו?
היא חשוב לי נורא בכדי לאבדה.
זה יהיה רחוק לי...
אתה תהיה רחוק לי...
האהבה תהפוך רחוקה,תעלם!
התשמור את אהבתנו על אף הריחוק?
התינצור אותי בליבך בהיותך בבמקום אחר?
התיזכור שיש ילדה קטנה מאוהבת המחכה רק לך?
התחזור אליי לאחר זמן רב של פרידה ותפר לי געגוע מהו?
התדע שאני אותך,רק אותך אהובי?
ני יודעת שהינני כן,אך עד מתי?
מקווה שנשמר ונאהב.
אני אוהבת ואוהב.
תמיד תהיה בליבי,אהובי.
והנה בבואו של הקיץ,
אני שוכבת לי על המיטה,
והמחשב על בירכיי,
כותבת,כואבת,סובלת מהחום,
הראש מתפוצץ,
הגעגוע גובר,
הדמעה אוחזת עצמה בככח בכדי לא ליפול.
האמא כבר פורשת,
האבא כבר קבור,
ואני מתבזבזת,
מתבזבזת לשווא.
עזרו לי...אני כבר לא יודעת מה אני רוצה מעצמי,
לא יודעת למי לפנות,אפילו את מחשבותיי לא יודעת לחשוב,
וכי לסבות מתסכול אני יודעת ולדאבוני גם אדע,
ורק אחד הוא יודע,שאני בוכיה,גם כשעל פניי חיוך...
היש לי בכלל על מה לכתוב ,
או ששוב נכנסה בי רוח ספרותית,
ואני מרוב שהשכל נמס,
מרב שהראש כואב,
ומרב שהגוף כבר קורס,
כותבת שוב רק כל כאב.
אני מכורה לכאב.
לכל סוג שהוא.
כאב נפשי,כאב פיזי,כאב בריאותי,
כאב ראייתי,כאב מילולי...
וכי למה הכאב הוא החבר היחיד,
החבר הקרוב,
וכי למה אני מדברת שטויות,
ובו אני תמיד בכל עת אזכר.
אני יודעת שאני לא יודעת בעצם מה אני יודעת ומה אני לא יודעת.
אני משחקת עם עצמי משחק מילים,
אני מצחיקה את עצמי,על אף שלא זוכרת צחוק אמת.
+ילדה,את בסדר?
-אני תמיד בסדר,גם כשאני לא בסדר,אני מסדרת את הסדר ככה שעבורי הוא יהיה בסדר.
+?!?!?!
להתראות,
אני עוד אחזור...
יצאתי מדעתי,מיד אשוב.
שלכם,
ילדת התהיות,
המוזה,
לונלי,
האש שבתוך הפיה,
שלהבת הלילה,
נערה מתבגרת,
ילדה קטנה ותמימה,
ילדה מאוהבת,
נואשת,
בקיצור,לנה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
