 כינוי:
dona lola בת: 18 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 4/2008
במקל,בסרגל,מה שבא ליד=>מה שיש בראש.
שמות רבים נוצרו לי במהלך כ-שנה.
כל שם מלווה אותי במקום אחר,זמן אחר,אם איש אחר.
זה ועוד יותר הסברתי לאנונימוס שלי.
התחלתי עם לונלי.
לונלי-חיה בשביל עצמה,חיה עם עצמה,לא מכירה באיש,ואת מי שמכירה אוהבת.
נהנית מהבדידות,אך הבדידות שלה היא פנימית,
היא חלק אחד מעוד רבים,אך היא לבדה.
היא זאת היא ולא אף אחת אחרת.
היא השולטת בבלוג.
את מקומה החליפה האש שבתוך הפיה.
האש שבתוך הפיה-התגלמות היצרים שיש לילדה שכותבת.
העוצמה שיש באושר,בקסם.
ועדיין לונלי זאת לונלי.
והיא שולטת ,כן,היא שולטת,
אולי משתלטת...
ואולי היא מזיקה,
ואולי הילדה שכותבת מזיקה לה,
ואולי הן בנו אחת את השניייה,
ועכשיו בלתי נפרדות...
לונלי זהו שמחה של הילדה שכותבת פה,
שמה הראשי.
לונלי זאת היא,ודיי.
התכתבות של לונלי והאש שבתוך הפיה.
האש שבתוך הפיה:
לונלי,לונלי,יודעת אני בכמה עוצמה בורכת,
יודעת ומבינה,
אך אין זה מסביר את המועקה שאת גורמת לה.
לונלי:
וכי היא אינה מתקיימת בלעדיי.
וכי איזו מועקה גורמת אני לה,
וכי מאין לך שזוהי אני?
האש שבתוך הפיה:
את מורידה אותה לקרקעית,
את אוחזת אותה לעצמך,
משעבדת אותה לרצונך,
והיא,נחנקת מדמעות וכאב.
לונלי:
אני,איני פוגעת.
אני,רק מסייעת לה,
עוזרת למצא את מחשבותיה,
נותנת לה את הזמן לנוח מהעולם,
ולהיות ולחיות בעולמה,בעולמנו,בעולמנו שלנו.
האש שבתוך הפיה:
וכי מאין זה לך לונלי יקירתי,
כי זה טוב לה,
ובריא לה?
וכי אומרים שילדתנו סובל מסאמי דכאוני,
וכי אומרים לה תמיד כמה חריגה היא,
ודואגים לקבוע לה עובדות,
ודואגים להאכיל אותה ,סרטים,כדורים,
כל מה שניתן...
לונלי:
וכי רק שתדעי,
שכל חלק בילדתנו הינו גורם לה לתהיות,
וכי מדוע אינך פונה לילדת התהיות?
וכי שמה מרמז על אובדן זה.
אני פה רק להיות לה לכלי עזר,
כמו שאת ,וכמו שגם השאר.
האש שבתוך הפיה:
ותנוחי לך לונלי.
תבורכי.
מה?
למה?
מתי?
מה עובר עלייה?
למה זה בכלל קורה לה?
מתי זה בכלל התחיל?
מה זאת ההרגשה המוזרה הזו?
למה היא מרגישה אותה בכלל?
מתי זה יפסק?
מה היא אמורה לעשות אם עצמה?
למה זה לא נפסק?
מתי תוכל שוב להיות חופשיה?
מה היא מרגישה בכלל?
למה היא מרגישה זאת בכלל?
מתי החמיר זה בליבה?
מה חושבת על כך?
למה היא חושבת על כך?
מתי היא לא תחשוב ולא תרגיש?
היא שוב אובדת,
שוב נשמתה בורחת מגופה,
שוב היא נאטמת,
שוב אינה מאוהבת בחיים,
שוב נשמתה נשרפת,
ושוב נמוגה.
-לנה,
ילדתי,מה עובר עלייך?
מדוע אני שומעת את זעקות ליבך?
מדוע את מדממת מבפנים,ולמה רע לך?
והאם תסבירי את חששותיך?
ותשפכי את ליבך?
לנה.
-לנה,
אם הייתי מסוגלת אני להסביר את העובר עליי,
כבר מזמן והייתי מסבירה גם לך.
זעקותיי נוסבעות מכך שאיני יודעת מה אני מרגישה.
אני מרגישה איך שנשמתי מתפוצצת לרסיסים רסיסים,
איך היא סובלת ממגוריה בתוכי,
ואיך מתנקמת היא בי.
אולי ההסבר לכך הוא געגועיי לדודי.
כי הרי לאחר ביקורו בארץ הבטיח שיחזור
אך לאחר מות אבי לא שמעתי מהאיש שכה נקשרתי במשך חודשיים.
ואולי הזיכרון שרודף אותי לאחרונה על אבי.
זהו קרון של זיכרונות שלא עוזב לאחרונה,
כל דבר שאני עושה מזכיר לי אותו.
אולי חשש לחייה של אימי.
וכי איני יודעת אם היא מתחזה או חולה.
ועל אף שרוצה אני במותה,אני לא רוצה בזאת כלל.
אולי הבעיה המינית שלי.
לא יודעת איך להיות אני.
אין לי חופש,אין הנאה מירבית שאני הייתי רוצה לחוות.
להתפרץ,לצעוק,להרביץ,לשרוט,לקלל,
וההיפך כלפיי,
פשוט לא יכולה לעשות את כל אותם דברים,
לא כי לא רוצה,כי לא יכולה,לא יכולה,
ולא יודעת למה לא.
ואולי שוב המחשבה על חדרה.
כמה שטוב היה לי שם,
החברים,יורי,
החיים בעיר קטנה,
שקרובה לעבר הרחוק שלי
ככל שהיה.
אני משתפת אותך כמובן ילדתי,
והרי אני זאת את,ואת זו אני.
אני פותחת לך דלתות לליבי,
אך ישנן דלתות נעולות אף מפניי.
לנה.
לנה,
הממת אותי,
ויותר מזה לא יאמר.
לנה.
לנה,
ופה גם תקועה אני,
בהחלט תקועה,
על מישור אחד,
על קו שונה,
נוסעת לרחוק,
אך לא מתרחקת,
נשארת צמודה,
אך לא קרובה מספיק.
לנה.
אם ים בקור לא מצליח לעודד אותה?
ואהבתו שלו כלפייה גם היא לא?
אז כי מה יעודד את ילדתי?
ילדת התהיות...
וכי הייתי יכולה להמשיך לבכות פה,
אך החובה להשתין מחייבת אותי.
וכך גם כלבי ישמח להשתין ואולי אפילו לחרבן יואיל בטובו.
שלום אנשים,
תהנו ואל תשתטו,
אל כנסו למבוך ה"אני",
כי היציאה ממנו,
היא סבוכה במיוחד,
ולפעמים יש אנשים המתים בדרך.
ומי שיוצא לא חוזר עם נפש בחיים,
נפשו גם היא נאבדת בדרך.
לילה מנוחה,
גלים לגובה,
והרבה הרבה קור...
אירוניה,
קישור הקטע לאופטימי.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
