 כינוי:
dona lola בת: 18 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 4/2008
הרס עצמי,והרבה מין.
מרגישה את הרוח המינית נכנסת בי,
אבל היא עוצמתית,
לא כמו בעבר.
היום,היא רעבה לזין,
פעם,היא רק חשבה מתי סוף סוף.
אתמול,
למדתי לספק את צרכיי באופן אישי,
זאת הנאה,כמובן שזאת הנאה,
גם להרגיש את החדירה זאת הנאה,
אך שני הנאות שונות אלו.
ואולי,
פה אצלי,נפתח דף חדש,
ואולי סוף סוף אלמד להתגבר
על המין,ולהשתחרר.
שלושה פוסטים ברצף,
מין,מין ושוב מין.
אני לא זוכרת את עצמי חושבת כל כך
הרבה על סקס,אפילו בשיחות שלנו הבנות
בין עצמנו.
אתמול בלילה,
לא נרדמתי עד 5 בבוקר.
הייתי עסוקה בלפחוד.
הייתי עסוקות בלחפש תשובות
לשאלות שאפילו לא נשאלו.
המחשבות פשוט לא עזבו.
מחשבות על הא ודה.
סקרתי את עצמי פשוט מא' עד ת',
רק בסדר שונה,לא לפי האבג...
ובעצם אני מחפשת רק את הכפתור שיכבה
את המוזיקה הצורמת שמתנגנת בראשי.
אך איני מוצאת כפתור זה.
אני שומעת מילים כואבות מילים של יאוש,
מילים של אובדן.
איזו מוזיקה זוועה.
אני כבר לא נהנית ממנה,
והכי נורא שאני לא מסוגלת לפגוע בעצמי עוד
מסיבה לא ברורה.
(זה נשמע מטומטם,אבל אני הייתי מכורה להרס עצמי).
אפילו אתמול אחרי הסדר,
אכלתי לא הרבה,
אך בשביל הגוף החלש שלי,
שעדיין בונה את עצמו לאוכל,
זה היה יותר מדי.
הרגשתי את הקיא עולה לי,
הרגשתי,
רציתי,אני מתתי פשוט ללכת ושוב להוציא הכל,
אך מחשבה אחת עליו,
על כך שרק מבטו צעק לי להפסיק ...
לא הייתי מסוגלת ,
על אף שזאת לא פעם ראשונה שאני מרגישה
את הצורך להקיא ועוצרת את עצמי בגללו.
אני פוחדת,
אני פוחדת להשבר ,
להכנע לרצונות של הגוף האובססיבי שלי
ולחזור להקיא,
להגיע למצב שלא רואים אותי,
שאני בלתי נראית לעין.
פשוט להיות שוב בולמית-אנורקסית-שלד-גופה מהלכת.
אני זוכרת איך פעם אני והשכנה שלי היינו נוהגות בחופשים לשבת כל יום לשתות
לא חשוב כמה לא חשוב מה,כל עוד יש בזה אלכוהול.
רק קצת,כדי שהגוף ירגיש את זרימת הרעל בתוכי,
ואז הייתי שותה כל יום לפחות בירה אחת כשהיא נסעה לחופשה,
ואם מתן היה אצלי,אז היינו דואגים לשתות מהיין של הוריי,
או לצאת בערב זורקים כסף על איזה פינלנדיה.
ויום אחד שלא שתיתי הרגשתי מוזר,
היה לי מה לשתות,
אך לא עשיתי זאת,
כי אני יודעת שלי ,
לבת של אלכוהליסט סיכויים לא רעים בכלל להתמכר.
ואיני צריכה עוד לרצוח עצמי,
מספיק עוול כבר עשיתי לגופי.
וסיגריות,
נראה "הא,בסדר חפיף"
אבל אני יודעת שהן כבר התחילו בתהליך השמדה עצמית.
אני כבר לא אותה ילדה שהייתי פעם,
פעם הייתי ספורטאית,רצה,לא היה עובר אצלה יום בלי לפחות מחניים\כדורגל.
היא זנחה הכל ,
מחניים אצלה עכשיו רק בשיעור ספורט או בתחרויות.
וחדר הכושר,כמה זמן היא לא הייתה שם...
והנשימה שלי,
שנחלשת,מתעוותת,כמו כל דבר אחר בי.
פשוט,
מי אני?
הכרתי אותו בכנס לרופאים שנערך במלון שבו שהינו.
קראו לו פיטר,הוא היה אח מבית חולים ששמו לא זכור לי.
רקדנו שם,שתינו.
כשחזרנו,
נכנסתי לחדר,הלכתי לאמבטיה,הדלקתי מים רותחים,
יצאתי לחדרי במחשבה להוריד בגדים ולהכנס אחרי יום עמוס במיוחד.
נכנסתי לחדר,
ושם הוא עומד,גבוה,שרירי,ירוק עיניים,ושחור שיער,
לבן...בניגוד לשחומים שאני כה אוהבת.
הוא עמד בבוקסר,שדרכו בלטה הזיקפה,
אהבתי את מה שעיניי ראו,גבר נאה,עומד בחדרי,
עם דיקפה שעוד רגע פורצת דרך בד הבוקסר הנצמד לו לזין.
הוא מתקרב אליי ,מאחורה,נושק לי בצוואר ואומר"לולה,מאז שראיתי אותך היום,
בשמלת המיני האדומה והשובבה שלך,ראיתי אותך באור אחר,
תראי מה את עושה לו,את מרגישה?הוא חם עלייך,הוא רוצה אותך,להכנס לחור שלך..."
ואני שותקת,
פיטר בזמן ששופך לי רוק על הצוואר,תופס לי עם יד אחת בשד,חזק,חופן אותה,
ובידו השנייה,יורד למטה,מעשה לי בעדינות,ברכות ובאיטיות את הדגדגן.
אני מתחילה להרגיש את חום גופי עולה,ואת הכוס שלי נרטב.
פיטר מסובב אותי,וזורק אותי על המיטה,
אני מורידה את הבוקסר,
הוא קורע מעליי את שמלת המיני האדומה,
למטה היה זה חוטיני שחור,עם ציור של פנתר,
הפנתר הורוד,בעזרת שיניו משך אותם למטה.
הוא צועק לי "תרדי לי,עכשיו,הוא רוצה להרגיש את הפה שלך,השפתיים הלשון"
אני מצייתת,לוקחת אותו לפה,ובעזרת היד,מכניסה מוציאה,מלקקת למעלה למטה,
ואם היד השנייה מלטפת את ירכו הפנימית,ועולה לכיוון חזהו,
חוזרת ומלטפת את הביצים ,הוא נאנח,
עוצר אותי,
הוא קושר אותי למיטה,
בעזרת חבלים שלא ראיתי אותם מרב הנאה,
ויורד לי ,בהתחלה בעדינות,
לאט,ואז מגביר קצב,אני שמחה,נהנית,
הוא מגביר,אני כבר רועדת,
וברואו אותי רועדת,הוא עוצר,
ואל נותן לי לגמור,ואני מתפתלת,
אני מרגישה שזה מגיע,הוא מרגיש,
אך נהנה לראות אותי סובלת,
ולא יכולה לגעת ולא כלום...
אני מתחננת,"תעזור לי,רד לי,זיין אותי,
לא איכפת לי,רק תן לי לגמור"
הוא נהנה לראות כיצד אני מתחננת.
הוא עצם את עיניי,
שפך עליי משהו,לא יודעת מה היה זה,
רק ריח מתוק עלה מגופי,
והוא מלקק.
הוא תפס את רגליי בכח,פישק אותם,
ונכנס בי,מהר מאוד,חזק,
אני צורחת מהנאה,
הוא מזיין אותי ושורט לי ת'גב,
אני נהנית,
אני גומרת הוא גומר.
הוא מלבש והולך,
אני נכנסת למקלחת ,
עירומה כבר,
ונחה לי במקלחת החמה.
יום טוב לכם אנשים,
אני מרגישה את האנרגיות מתמלאות
ממקומות שלא מהן ציפיתי לכך.
עידכון מאוחר:
1:00
-הוא:אני זוכר איך פחדת...(לא חשוב הנושא)
-אני:הלוואי והיה זה פחד.
יש דברים שעדיף שיראו כפי שהם,מאשר לראות את הנסתר מאחורי המעשה.
*זיכרונות רעים,עזבו נא אותי בשקט,
5 שנים נעלמת מחיי,
כך גם הזיכרון היה מטושטש...
והיום באשמתך,נקראתי פחדנית.
אני שונאת אותך,אבל אני לא יכולה לשנוא אותך...*
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
