 כינוי:
dona lola בת: 18 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 5/2008
מיתולגית לונלי.
אומץ אמיתי אינו מופגן רק בשדה הקרב,
הוא אתגר ולא אחר.
ואילו אני פרשתי כנפיי,
אך בחזי ננעצה יריית עוצר הכובלת אותי תמיד לאדמה.
מטר של יתדים הורסי אהבה ואמונה,
ואילו הטוב מתחפש לרע והרע לטוב.
בתוך ים של אהבה,
שפחו חומצה בשם שנאה.
בין הספרים,אהבה.
ואילו בין השורות והמילים,
סימני קריאה.
בין האנשים,רגשות.
ובין הרגשות,דמעות.
בין חלום למציאות יש עולם משולב,
שילוב של יופי,
שהכל כמעט ואינם יבינו.
המיתולגיה,האלים,האהבות והמוות,
מאבק על כלום,
מרדף אחר חלום,
חלום על שלום.
אך שלום בפני עצמו הוא חלום.
אשליות שנראית כמוחשית,
הזיות הנראות לי כמציאות.
ומותחן שנמשך לי לאורך חיי.
ככה נולדה לה לונלי,
עם המון שאלות,מחשבות,
אנשי צער,מורי זעם,
נפש צולעת,
והרבה הרבה ערכים.
ובתוך תוכה נולדו עוד רבים.
היה שלום בלוג נחמד.
הוא אמר שהייתי שופעת חיים ומלאת שמחה....
אז בעצם היום אני סתם מתחזה?
הוא אמר שאילו הייתי איתו היום הוא היה שונה.
ואילו אני הייתי אמורה לשמור?
הוא אמר שאילו הייתה לו הזדמנות לחזור לעבור הדבר שהיה משנה הוא שלא היה נותן לי ללכת.
ואילו אני נראית כבובה?
הוא אמר שאני מיוחדת.
ובמה אני שונה?
הוא אמר שהקשר שלנו שונה,פעם היינו קרובים ומבלים כל יום יחד.
ובאמת נראה לו שאני יכולה להתמסר לו אחרי כל הצער שגרם לי?
הוא אמר שהוא אוהב.
גם אני אוהבת,בצורה שונה.גם אני אוהבת,לא אותו.
הוא לא יבין כי אני אדם אחר והוא אחר,
ואנחנו לעולם לא נהיה עוד יחד,
ואני לא המלאך שלו,
אני לא מלאך כלל,
אני אדם,
אני מתבגרת,
בעלת רגשות,
בעלת אהבה משגשגת,
ואני זאת אני כפי שהייתי תמיד,
רק עם יותר דברים על שכמי,
אני הפכתי מילדה קטנה לנערה,
אני עדיין מלאת חיים,
אך לא כפי שרציתי,
וכפי שהוא הכיר,
הוא לא היה כפי שהיום אבל לא בגללי,
כי אני בכל אופן לא הייתי נשארת איתו עד היום,
אני מיוחדת רק בשיגעון שלי...זה הכל.
הקשר,מן הסתם הוא שונה,
עברנו הרבה בחיים שלנו כל אחד מצידו וכך גם לצידך.
אני אוהבת אותו,אך לא בצורה שהוא רוצה.
אין בי שום שימוש,
אני צעצוע של העולם,
אני חסרת מעצורים,
ובאותה מידה הם קיימים בכל צעד שלי.
אני נופלת לתהום הכאב,
לתהום ההזיות,
הסיוט חזר אליי,
ואני בעודי חולמת...
אין בי שום שימוש...
"הכאב שבליבי,הכאב שאיש אינו שומע,דיי!עד מתי אלוהיי יגור העצב בתוכי..."
אני רוצה............
אני רק רוצה....
לישון,ולא להתעורר.
אך יש לי עוד מחויבויות שמשאירות אותי ערה לפרקי זמן היום...
וישנה אני רק שעות ספורות....
זה עצוב,זה עצוב.
אני רוצה לישון,
תניחו לי.
עידכון מאוחר:
"לא בא לי לשמוע אמרו לו...
לא באתי לראות את השואו שלך...
לא בא לי לדעת,מי אתה,בכלל..."
משהו כזה...
"כי בחיים הכל עובר מטעויות למד והשתפר
מה שקולך הפנימי אומר זאת האמת שלך.
לא,לסלוח זו לא חולשה,נצור אהבה בדרכך.
ודע...את כל הסובב אותך..."
אני נמצאת במקום שהכל מסביב קפוא
אפילו הזמן.
החימום היחידי שיש פה זאת אהבה.
מקום ללא עתיד,ללא עבר,
הכל שרוי בתרדמת של אי ערנות,
אנשים לא רוצים להתייחס,
הדרך הקלה ביותר היא להתעלם.
מקללים את חייהם,במקום להודות.
בוכים,מתרגשים מכל שטות.
בימי קיץ עסוקים בשעמום,
ואילו בימי חורף אין הבדל.
תירוץ,הפך לדבר הכי חם שיש היום בשביל לעשות לא-כלום.
מאבדים את עצמם בתוך מבוא סתום
שהכניסה אותם לשם יד הגורל...
או שיותר נכון זהו התירוץ העלוב שלהם
לחוסר רצון של מימוש עצמי מצידם.
מוותרים על אהבה,
כאילו אין בה שום קסם.
והרי האהבה היא מקור הכח
לעצלנות שהשתלטה על גופם.
לילה טוב,נשמות של צער.
שינה ערבה,
ואילו אני אעסוק לי בלא-כלום...
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
