 כינוי:
dona lola בת: 18 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 5/2008
בקשה-אתם לא חייבים להבין,כל עוד אני מבינה.איש לא יבין.אני בודדה.תמיד הייתי,אני היא לונלי.
ללטף בשתיקה המחליפה את
המילה,
המילה היא המחלה שנוצרה שם...
במעמקי הרגש המופשט,
המחפש רק עוד
פריט לבוש,צורה.
שיהיה כאמיתי ולא מוחשי.
וכנראה בחירתו הייתה:דמעות.
אין
מילים,
ואין צער...
הרגשות שוחות,
בתוך ים הכאב,
ואני פה
בינתיים
מתאד
כשהלב בוכה,
ואני שותקת,
הנשמה זועקת,
רק שאיש אינו שומע.
צער רבים,
דיבורים בלי מעשים,
הבטחות לשווא,
מסירות לכאב.
עיניים דומעות,
אני מרגישה את טעמם המר
מלטף את שפתיי,
ממליח את המתיקות שהייתה.
עכשיו כבר התייבש,
מאגר המים אזל,
אך אני מרגישה את הדחף,
אוטוטו מתפרץ בסחר.
אבל אל נא לדאוג,
עוד יום ואהיה שוב שמחה.
זה פשוט הבית שכובל אותי,
ואין לי את החופש שאני זקוקה.
חופשת הנפש...
היא תחזור מחר....
והיום אני כותבת,
כדי לשקוע ביגון.
אם הייתי יכולה רק לבקש משהו קטן,
הייתי מבקשת להיות
איתך עכשיו.
אתה יודע למה?
כי איתך יש לי הכל ואפילו
יותר.
יורי,דינוזאור סקסי שלי,אני אוהבת אותך המון!
מלחמת הדמויות נמשכת עוד רבות,
אני שומעת את הלחישות,
אך מתקשה להגיב.
מאסתי מכן:
לונלי?
האש שבתוך הפיה?
מוזה?
לולה?
עזבו אותי!!!
שחררו אותי,
מי אתן?
תנו לי שוב להיות לנה,
רק לנה...
בלעדיכן!
וגם ממך נמאס לי שלהבת הלילה,
אף על פי שאינך פרי דימיוני,
יצר אותך אדם אחר,
אך אני לא מושא לכולכן!
אתן מכבידות על נפשי,
אתן רבות תפקיד,
ואחריות היא רק עליי.
תניחו לי!
מתחננת.......
מתחננת.......
אני לא יכולה יותר,
אני מתפרקת,
דיי,
חולשה,
עייפות,
נחמה?
דייי!!!!!!!
תניחו לי...
מתחננת.....
עצוב לי....
ואיש לא יבין את מקור העצב...
רק אני...
אני לבד.שוב.
לונלי,את כבדה!
ולמרות הופעת האש שבתוך הפיה,
לונלי היא תמיד תהיה פה....
כמתואר בקטע הנ"ל
בקטע הראשון...
אני מפחדת שוב להיכנע למראות עיניי כשאני בוהה במראה....
אני לא אשבר....האומנם?
יום טוב...
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
