 כינוי:
dona lola בת: 18 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 5/2008
נמאס לי לחפש כותרות...
להודעה שהכי שמחה אותי,
אני ממשיכה שנה הבאה בפנימיה.
והחלטתי זאת סופית עכשיו.
למה?
כי מנהלת בית הספר אישרה את מגמת תקשורת לשנה הבאה.
התשובה לה חיכיתי ...
אחרת הייתי עוזבת...גם ככה אין כבר מה לחפש שם....:(
יותר מזה,
הם החליטו שבגלל שהפסדנו את כיתה י' ועלינו להשלים ביא',
את החומר של כיתה י' ושל כיתה יא',וזאת המון עבודה,
אז לתת רק לילדים עם יכולת להתמיד ויכולת כתיבה...
ומשכבתנו מכ-10 שמות ...אני אחת מהשלושה שהיא קיבלה...
מה יכול להיות יותר טוב מלדעת שאת מוכשרת בכתיבה...
ושהמורה שאת כה מעריצה הוא אחד המורים שבידיו הייתה ההחלטה,
המורה לספרות.ופה העבודה שלי מקבלת את גמולה,סוף סוף.
והנה סוף השנה בפתח,
ועכשיו זהו הנושא החם
(לפחות אצלנו בפנימיה).
עכשיו כשאני חושבת על זה:
אז אנשים שמאוד חשובים לי
עוזבים את הכפר,
ואני נותרת בסביבה הפחות נעימה לי.
הלימודים שלי מתחת לכל ביקורת ואני אוטוטו מתחילה בבגרויות,
פאק,מה אני עושה?
בעצם אני מרגישה ממש רע,
לדעת שהייתה יכולה להיות לי רק עוד שנה אחת לסיים את כל הבולשיט
הגדול הזה שנקרא בית ספר...אוי...
אבל לא,אני בזכות הראש החלול שלי,לצערי נותרת בעלת עוד שנתיים,
ארוכות ומייגעות במיוחד לסיים עם זה.
אז רק תאחלו לי בהצלחה.
יורי-
האמת היא שאין לי מושג מאיפה להתחיל...
מה שעברתי איתך,זה מדהים ...
אני כותבת את הפוסט הזה ומעדיין מחייכת,
מכל החוויות העולות לי לראש,
הזכרונות המתוקים ממך,אני זוכרת כל פרט הקשור אלייך,
כל ריח הנוטף ממך,כל חיוך נוסף כובש,וכל מילה שבזכותה היום אני איתך.
אתה אדם גדול,ואני ברת מזל,
אתה לימדת אותי המון,ואני אסירת תודה,
אתה המתנה שלי,שבחיים אני לא אוותר עליה,
אתה שלי ואני...שלך.
העיניים החכמות שלך,מלאות חן ותובנות חיים,
העיניים שלך,היו שם בשבילי תמיד.
היום,זה 8 חודשים שאנחנו ביחד,
והיום זה עוד חודש לפני שאנחנו מסיימים.
עוד חודש לדעת שבכל יום אני רואה אותך,
עוד חודש להיות בקרבתך בכל זמן,
עוד חודש לאהוב מקרוב,
חודש אחרון שלנו...באותם שערים.
ועוד חודש,אני עולה ליא',
ואתה,אתה עוזב את המקום הזה,
אתה תהיה חופשי לעשות מה שתבחר בו,
אין יותר חזקה עלייך,לא לכפר,לא להורייך,ולצערך(וגם לצערי)גם לא לצבא.
אני לא רוצה שזה יגמר ב9 חודשים,אני רוצה לאהוב אותך יותר,
אני רוצה להיות שלך ליותר,
להיות החמודה שלך,האחת והיחידה,
שלא יהיו יותר חמודות,במיוחד לא שלך....
ואחרי שאני כותבת עוד קצת,
אני מרגישה את עיניי נרטבות,
כי הן יודעות,הן מבינות את עצם הקושי
בקשר שלנו לשנה הבאה,
ולעוד שנה.
אולי זה נראה צפוי כל הדברים שאני פה שופכת,
ואולי זה גם נכון,אבל זה אמיתי,
וכל מילה שלי היא רגש המובע במילים.
רגש,שלא רוצה להיגמר,
רגש ששואף לעוד...
רגש הצמא לעוד בקבוק יורי.
אתה לעולם לא תבין באמת עד כמה תרמת לי,
כמה עזרת,וכמה תמכת כשהכי לא ציפית שהתמיכה מתממשת.
עד כמה עזרת לי לעמוד על רגליי,אחרי כל השברים ברגליי,
להרגיש שוב איך חיים,אחרי כל התרדמת שהייתי שרויה בה.
להרגיש שוב נאהבת,אחרי אכזבות,
ושוב יודעת אהבה,אחרי שנאת שווא.
שנאה שנולדה עקב זיכרון.
אתה נתת לי את האמונה בעצמי.
את האמונה ביקום,
בחיים,באהבה.
יורי,אני אוהבת אותך,
ותמיד אוהב,
היית הראשון שלי,
לימדת אותי לאהוב את המין,
לימדת אותי להנות,
לשתחרר.
תמיד אזכור אותך,
גם במידה וניפרד,
משהו כל עוד אני יכולה
לא אתן לזה לקרות.
אך אני לא אחראית גם על הרגש שלך.
יורי,
אני מאחלת לך המון הצלחה בהמשך הדרך,
ותמיד תדע,
שאני אוהבת אותך דינוזאור סקסי שלי.
תאהבו,
תלמדו,
אל תבזבזו זמן,
אל תהיו טיפשים כמוני,
תלמדו את הלקח ממני...
סוף שנה נעים לכל המבקרים,
בהצלחה לכם בבגרויות....
בחורה ישבה,
הבחורה חשבה,
היכן היא נמצאת,
מתי היא תמצא.
בחור שוכב,
הבחור תוהה,
היכן הבחורה,
לאן היא נעלמה.
המורה מתעוררת,
המורה מעורערת,
היא לא מבינה,
היכן הבחור והבחורה.
הבחור,
הבחורה,
המורה,
ואפילו הזקנה,
כולם מחפשים את התשובה,
למה היא אהבה.
הבחורה אמרה:
אהבה היא מחלה,
אהבה היא השקעה,
אהבה היא יפה,
כל עוד היא ישנה.
הבחור ענה:
אהבה היא מילה,
אך את מדהימה,
את חסרה,
וזאת היא אהבה.
המורה המומה:
אהבה היא קשה,
אהבה אנוכית,
אך אתם אוהבים,
לא חבל על דמעותיכם?
תאהבו ותהוו דוגמה למהי אהבה.
הזקנה שוב נדחפה:
אווו....אהבה,אני זוכרת.
אהבה...כמה הוא חסר לי.
כל יום אני אוהבת אותו עוד,
אני פה והוא שם למעלה,
אך אהבת אמת,
אין לה מקום ולא זמן...
אהבה אמיתית תשרוד עד לעד.
הבחורה ניגשה אל הבחור,
נשקה לו על הלחי ואמרה...
"אני מצטערת ,אתה חמוד ...
אבל,יש לי חברה"
הבחור התאכזב
המורה הודתה באהבתה לבחור,
הוא נתן לה הזדמנות,
אך בגד בה עם הזקנה.
והיא מדברת על אמון...
סקס-אפילית מקומטת....
ועכשיו:
הבחורה עם חברתה,נשרה מהלימודים.
הבחור התאבד.
המורה שרויה בדיכאון,לא חזרה ללמד,אושפזה בבית חולים לחולי נפש.
הזקנה מצאה לה חבר בן 16 הפדופילית,
הוריו קיבלו שבץ כששמעו על כך ונפטרו.
אין מי שילמד,ואין מי שילמד,
ואין מי שיזכור בעצם מה הוא למד.
*חחח.האמת אמרתי עצמי שיהיה זה מטומטם להחזיר אותם,
ויהיה נחמד לסיים את זה ככה...:P
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
