 כינוי:
dona lola בת: 18 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 5/2008
נוסלטלגיית לונלי.
יורי
אם אתה קורא,
תקרא את הפוסט למטה יש שם הקדשה רק לך!!!
נ"ב:אני אוהבת אותך בובליק שלי.
אז אני חזרתי לבלוג ואני חזרתי לעבר,
ואני חזרתי להווה,ואני חוזרת למציאות.
קשה לי לראות את הכל,
כל התמונות חולפות לי בראש כאילו הדליקו סרט
בסלואו מושן.
אני זוכרת פתאום הכל,
פתאום הכל ברור לי.
יש סדר בראש.
אני זוכרת איך הכרתי אותו,
איך הכל התחיל,
וגם איך נגמר.
אני זוכרת כמה הוא פגע בי.
ושב לחיי,
בשביל לפגוע בי שוב,
אולי יעודו לפגוע בי.
והמילים של האחר נגעו בי קשות,
אולי הוא צודק,
ואולי אני אטעה ואבחר בו בהמשך דרכי,
אבחר בו להרוס אותי סופית.
אך זוהי רק מילה,אולי.
ואני זוכרת גם איך הכרתי אותה,
היום הראשון שראיתי אותה,
ואני זוכרת את המקלחות שלנו,
ואני זוכרת כל נגיעה וכל מילה שלה,
ואני יודעת ששנה שהבאה היא לא תהיה לידי.
ואני זוכרת גם איך הכרתי אותו,
ואיך נפרדנו ואיך חזרנו,
ואיך היום אני מאושרת רק איתו,
וגם איתו אני יודעת שהוא לא יהיה שם בשנה הבאה.
אני זוכרת שהלכתי לגן,
אני זוכרת איך עליתי לכיתה א',
החברים,המשפחה,כולם ליוו אותי,
אני זוכרת איך הוא מת.
אני זוכרת למה הוא מת.
אני זוכרת את פניו,כאילו ראיתי אותו אתמול.
אני אני זוכרת כיצד אימי פגשה בחבר שלה,
וכיצד הכרתי את ביתו,
ומתי הוא עבר לגור אצלנו,
ואפילו שעברתי דירה ...
ושם פגשתי אותו,
את אנדרי.
את הזבל הנטוש הזה.
ועליו כבר דברתי,
אז נעבור דירה שוב.
סיימתי יסודי,
ואז כיתה ז'.
הקיוסק,הסיגריות,
הברזות,נשיקות החירמונים.
ושוב עברתי,לא דירה,בית ספר,
לפנימיה.
והיום אני מסיימת כיתה י'.
והיום יש לי כבר הכל:
יש לי כישרון,יש לי אהבה.
הייתה לי סיגריה ראשונה,
נשיקה ראשונה,
סקס ראשון,ועוד עם שני המינים.
אלכוהול עם חברים,
בילויים ומשחקים,
אהבות ופרידות,
ובעיקר הרבה מאוד אני זוכרת.
ועכשיו הכל עולה.
באמת...
אני עוד לא מוכנה לעלות ליא'.
עדיין לא התרגלתי לכך שאני בי'.
מה קורה פה?
איך זה קרה?
היום אני בת 17 עוד ארבעה חודשים,
עולה לכיתה יא',
עם חבר כבר 8 חודשים,
אהבה....
חברה שבאה והולכת,
ובעיקר אנחנו נחשבות ביחד רק בשביל המין,
ויותר בשביל לחוות את האהבה,אך אין פה אהבה.
רק בתור חברות...אין אהבה.
החיים תמיד סובבים אותך במכשולים,
ואני נכשלתי לא פעם ולא פעמיים.
ובעצם ממי אני מסתתרת?
למה אני פה עם כינוי?
למה אני לא מעלה את שמי.
לנה.לנה.לנה.לנה.
אולי כי אני מעדיפה להסתתר מאחורי הדמויות שלי.
אולי כי בעצם הן יותר אמיתיות ממני.
אולי אני זה הן ולא הן זו אני.
ואולי שוב הכל עניין של אי אחריות הנובעת מצידי.
אחת הטעויות הנפוצות שלי,
לתת לאחרים להחזיק אותי שלא אמעד,
לנהל לי את חיי.
בולשיט.
אז קוראים לי לנה,
אבל אני היא לונלי,
אני היא האש שבתוך הפיה,
אני היא שלהבת הלילה,
אני היא ילדת התהיות,
אני לולה.
ואני היא מוזה.
אני היא כולן-והן אני.
ובעיקר אני לונלי,האחת והיחידה...
אין כמוה.
אז אני לומדת בפנימיה,
האם זה אומר עליי משהו?
חוץ מזה שאני עוד נערה?
אני מצטערת,
אני לא מוצאת את הפוסט בו אני מספרת על עצמי בחלקים.
אני מצטערת,
אני מתוסבת..
ערב טוב לכם.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
