rising from the ashes
|
| 6/2008
6.9.2008
א:"תוריד את הידיים שלך ממני י'אפס". ב:"ואם לא?תצעקי?" א:"בבקשה,עזוב אותי,בבקשה" א:"תעשה משהו,מה אתה עומד ומסתכל?" ג:"עזוב אותה,בואו נלך..." ב:"אני אבוא אלייך היום..." א:"טוב אני רק אודיע לאמא שלי..." ג:"יאלה,את באה?" א:"כן".
הארמון הזה שייך לי, אך אני צופה בו מהמרחקים, פוחדת באמת לשלוט בו, לבדוק.
אני כבר רחוקה ממנו, אני כבר רחוקה מעצמי, אני רחוקה... מאוד רחוקה.
אני רואה על הקיר איש ואישה עומדים על הבירכיים,עירומים ומתחבקים, אני רואה את הצבע הורוד מתמזג בכתום וכך גם בצהוב, ונמוג בין השחור. אני רואה אהבה, אני חווה אהבה, אני צמאה לאהבה...
אז אני חולה, ואני כבר מרגישה יותר טוב פיזית, אך המחלה השפיעה על המצב הנפשי שלי קצת. ואני חולה,לא חולה עם מחזור,ושמש חזקה, ואני עדיין יכולה לעמוד על הפסגה בחוף הים הענק לצעוק "איזה עולם יפה!"
| |
|