 כינוי:
dona lola בת: 18 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 7/2008
מכתב אותו לעולם לא תקראי
אני כותבת לך מכתב שלעולם לא יגיע עד אלייך,
אני כותבת לך מכתב אנוכי במטרה להבין יותר מה אני רוצה מעצמי,ממך,
משנינו.
אני יודעת שאת היית האדם הקרוב אליי ביותר,כפי שאני הייתי בשבילך.
היינו ממש אחיות,היינו ממש אוהבת,היינו ממש בלתי נבדלות אפילו לעיניי האחרים
עד כדי כך שהיו מתלבלים בנו.אבל רק שנינו יודעות עד כמה בעצם שונות היינו ונהיינו.
התחלנו בדרך הכאב עוד רק כשהכרנו,אני נסחפתי למימד הכאב,את נסחפת אליו.
הפכנו אותו לחלק בלתי מופרד מאיתנו,סגדנו לו,עשינו לו מקדש,עד כדי כך שהוא השתלט עלינו.
והיום מוצאות את עצמנו כבר בדרכים זרות,אני בתוך עולם המעניק לי אהבה,כנות עצמית,
את,שקעת בעולם הכימי,יחד עם עוד רבים,נהרסת.היום את משלמת על הטעות שלך.
בשבילי תמיד תשארי אחותי הקטנה,היפה,המיוחדת.
את הראית לי מהי אהבה זרה,את היית הנשיקה הראשונה שלי ממיני,את הייתי הסקס הלסבי הראשון שלי,
את לימדת אותי להמשך לאישה,ואומר לך שאת מדהימה,השפתיים הדקות שלך,הרגליים החסרות שריר שלך,
השיער הגולש...אחח...אני לא אשכח כל פיסת עור ממך,כל ניחוח שנטף ממך.
אך שנינו יודעות שהמצבים האלו הגיעו מגירויים שפיתחנו עם השנים בין עצמנו,ועם אנשים (בנים,בנות)
אחרים,המין נהיה חלק בלתי נפרד מחיינו של שנינו.עד שהפכנו אותו לחלק בלתי נפרדנו מחיינו המשותפים.
אצלנו הייתה ההסתגלות אחת לשנייה,אך מהשהות איתך,פיתחתי לעצמי נטייה לבנות,
הייתה אחת שהצליחה ממש למשוך את תשומת ליבי,היחידה שבאמת הצליחה לעשות זאת.
ואז היו עוד שניים,אחת מהן מכרה משותפת של שנינו,
ועכשיו גופי זועק לגופה של אחרת,אחרת שאולי לעולם לא תדע מזאת,
היא אדם מיוחד,את מכירה אותה גם,אני בטוחה שהיית מצדיקה אותי,
אולי היא לא הכי נשית,אך אישיותה...היא יחודית,ואת היית מבינה אותי,אם המכתב באמת היה מגיע לידייך!
המכתב לא יגיע אלייך,כי הפרידו בינינו,ואולי גם מחסור באומץ מצידי אם כי אני בטוחה שאת תביני אותי,
ילדה שלי,אהובה שלי...גם אם לא באמת הייתי מאוהבת בך,את היית חלום,ולי היה העונג להגשים אותו במציאות.
את תמיד תשארי אהובתי.כמו שאני שלך.
אנחנו לא נשכח אחת ת'שנייה אני בטוחה,אלא אם כן אהיה סנילית,או חולת אלצהיימר,אך בואי לא נאחל זאת לעצמנו,
ולא לאיש אחר.
הייתי רוצה שתדעי כמה את חשובה לי,כמה את חסרה לי,כמה אני זקוקה לך,גם אם הייתי זו אני שחינכה אותך,שעברה הכל בשבילך,
אך בלעדייך אני לא מסוגלת לעזור ...לא לך,לא להם,לא להן,ולא לעצמי...
בלעדייך,אני לא אותה אחת,
כי אני ואת,זה אנחנו...זה בה ביחד...
את יודעת על מה אני מדברת.
את כבר לא פה,
אני נקרעת מול המסך,
אני עוצמת את עיניי ומדמיינת אותך מולי,
אך את אפילו לא במרחק טלפון,
כאשר תשובי,
אני אסגור עם עצמי...
להעביר לך את מכתב זה,
או להשאיר אותו בזמן שהוא צורב לי את ליבי
המלא געגועים לחיוך השובה לב.
שלך,
לנהץ
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
