rising from the ashes
|
 כינוי:
dona lola בת: 18 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוגוסט 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | 31 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 8/2008
 סיפור חיי הקשה...
אני זוכרת בפעם הראשונה שרועי רכש אותי,
ממש ככה,רכש אותי ואז נצל אותי,
לכלך אותי , שרף אותי, אבל היותי נאמנה נשארתי לצידו.
אני סבלתי את זה וסבלתי, כבר ממש נהיה לי אופי אפור מרוב
שנכנעתי לו והפכתי לאדישה,
הוא לא מבין שלאט לאט הוא הורג אותי.
יום אחד היא הגיעה,יפה עם פני בחורה סקסיות למדי,
בלי חולצה רק חזיית ביקיני שדרכה מבצבצות הפיטמות,
ומיני אדומה,מאז רועי שכח ממני.
ואז הוא ניצל אותה,דפק אותה חזק,
נשבעת,התעללות כזו אפילו אני לא עברתי.
אני מבינה שהיא כוסית,
באמת,אבל האמת,חסר לי המגע של רועי,
ואני נותרת בצד השני של החדר,
רואה איך הוא מתענג עליה,
ואיך העשן של הסיגריות מרקיד אותם עוד.
דייט כזה,ואני מקנא מזמן לא יכולתי להיות שוב
במגע איתו,להרגיש איך אני נשרפת,נחנקת רק מלדעת
שהוא פה איתי.
אבל אז,יום אחד היא נפלה,היא נשברה,
לחתיכות כאלו שכלום לא היה עוזר לה להשתקם.
אני שמחתי,מאוד שמחתי.
כי אני יודעת שעכשיו אלו שוב אני ורועי.
הוא ימשיך לאפר לתוכי,
ואני אמשיך לשתוק,
לא איכפת לי למות מהסרטן,
כל עוד אני בחברתו.
ככה זה להיות מאפרה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
