 כינוי:
dona lola בת: 18 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוגוסט 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | 31 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 8/2008
היום היא אני.
"הוא שנלחם במפלצת,
צריך להיזהר,
שמא יהפוך למפלצת בעצמו".
(המשפט לקוח מתוך פרסומת לפיידרמן 3)
ובכן,בקישור הפוסט שלי אל עצמי,כן...
אני פתאום רואה את אמיתות המשפט,
איך שהוא תפס אותי אתמול.
עד לפני כשלוש שנים הייתי ילדה העונה לנורמות ההתנהגות הנורמטיבית
וגם לפי אופן תפקוד שכלי.
והנה לפני שלוש שנים ,מחשבתי נעה לכיוונים שונים לגמרי,התחלתי לעשות בדברים אחרים,
לקרוא,ואף לכתוב,משהו שבזמנו לצוות המלווה אותי נראה כ"מכתבי התאבדות בגוף מספר".
נראה היה לי כרגיל.
זה פרח ופרח,אך לא יחסתי לכך חשיבות.
לפני כשנה וחצי זה נטה לכיוון שונה,שוב.
זה השתמע בצבי רוחי , ברעיונות , בשמיעה הפנימית , בהתנהגות ועוד כל מיני.
ושוב זה משהו שגרם לי לשנות את סגנון חיי,אך מאז זה נותר איתי,
אני התחלתי לשמוע דברים בתוכי,
התחלתי להתעניין בספרות אחרת,יותר מעמיקה,
זה גרם לי לדיכאונות,
להזיות,
לראות סרט המתרחש בראשי.
זה הפחיד אותי נורא,
זה הפך אותי לסוג של פרנואידית.
אם הזמן גם למדתי להסתגל עם ה"קולות",
זה הפך לחלק ממני,
היום יש את לונלי,שהיא הדוברת הראשית,(למי שבאמת התעניין בפוסט הזה=>
ראו בצד ברשימות).
ויש גם את האחרים.
אך כעת אני אדבר עליה,על לונלי.
הדיכאונית שבי,
השתלטנית,
כמה שבזמנו ניסיתי להדחיק אותה,
להיפוטר ממנה,
היא הייתה מעמסה עבורי,
אך כיום היא הפכה להיות יותר אמיתית
ממני שהכל מסביב רואים.
"המפלצת",שתמיד גרמה לי להרגיש רע,פחד,
היום היא שולטת בי,
והיום אני כבר כנועה לה והיא אפילו
החברה הטובה שלי.
האמיתית,שתמיד איתי כשצריך (וגם כשלא).
היא בודדה בדיוק כפי שאני מבודדת אותה,
ואילו אני בודדה בדיוק כפי שהיא מבודדת אותי.
היא גורמת לי לתחושות רעות גם מידי יומו,
אך גם היא מרגיעה אותי,
אני למדתי להתמודד איתה,
אך הסובבים אותי מדי פעם שומעים ממנה רעות,
ובכל אופן,
אין טעם עוד להילחם בה,
היום היא אני .
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
