 כינוי:
dona lola בת: 18 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ספטמבר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 9/2008
SOS
והנה אני במעלה העמוד,
מדברת וכואבת על דברים יפים,
דברים מכוערים.
אני מתמודדת יחסית בסדר,
יחסית בסדר.
לא מושלם!
עדיין המרחק מציק לי,
כל כך התרגלתי להיות שם,
כל כך התרגלתי שהוא פה.
ועדיין קשה לי להבין שאני תלמידה
אחרי הפסקה של שנה וחצי.
והבעיות שלי מציקות ולא נפתרות.
והרוח משתוללת,
הרוח לא יציבה כלל.
היא הייתה שמחה,
אך לא שמחה אמיתית,
שמחה מאולצת.
אבל היא כאובה,
היא-רוחי.
היא שבורה מנטלית,
היא כבר לא מתפקדת.
התיאור של זה היה ענק,
הוא נמחק...
ואילו הקיץ,
למה הוא הגיע כה מוקדם?
ולמה הוא אינו נגמר?
על שפת הים שוכבת שם בובה,
ללא יד,שיער קרוע,חולצתה נשמטה מעליה...
היא בוכה,אך איש לא רואה,
איש לא מרגיש,איש גם לא שומע.
כואב לה,היא בודדה,היא פגועה,
אך לא מייחסים לה חשיבות רבה,
בסך הכל היא סתם בובה.
אני יודעת שהשקט הזה ישמר זמן רב,
הוא לא נשמע לי כל כך שקט.
השקט הזה הוא רק מראה על אי שקט....
בין העצים,בין החיות,ובין הקיום,
יש תמיד את המקום למצוא עוד.
השאלה?מה בעצם מחפשים.
או אולי לתקן ולומר ...
למה בעצם מחפשים?
אני מאבדת את היש,
ומחפשת את האין.
ובעצם אני נותרת עם לא כלום.
כי לא יודעת אני,
וגם לא איש מלבדי,
מה זה היש ומהו האין.
קצת חידות לרוחי,
שעונה על פי מצבה,
מנוחה קצרה,
אולי גם קצת שלווה,
ואני עוד אחלים,
אני מבטיחה.
הכל יהיה בסדר.
יום אחד,גם אני אחזור למימד השפיות.
עד אז,אשאר ההיא,עם ההפניה לפסיכיאטר,
ההיא הלוקה בבעיות נפשיות שלא מוכנה להגדירן.
ההיא...שמתוחמכת במילים,ומחרטטת זיבולים,
שנמשמעים כה טובים,וזה רק כי היא טובה במילים.
לילה טוב.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
