לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

rising from the ashes



Avatarכינוי:  dona lola

בת: 18

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2008    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

9/2008

מה חדש?


אנחנו נבגוד זה בזה,אני מרגשה את זה.
השאלה היא רק מי יעיז להיות הראשון שיפיל את הלבנה
מחומת האהבה שלנו.מדי פעם הגוף זועק לגוף אחר,לא ממש
משנה מי יהיה מעליי,גם הוא ירגיש כך,חוסר הזיהוי הזה.
מתח מיני,צורך בחיבור,צורך לאהבה.

"הוא" לא ידע על כך,השאלה היא לא הידיעה על הכאב,
השאלה היא כיצד אני אתמודד עם הבגידה הזו.
לא בטבע שלי להיות נאמנה,אף פעם גם לא הייתי.
הייתי נאמנה לו...כל הזמן שהיה פה.
נאמנה פיזית,נאמנה ריגשית.כעת אני זועקת לגופו של אחר,
שיעשה אותי מכל הבחינות.
"הוא" לא חייב לדעת על כך.לא חייב.
אך אני לא מסוגלת לבגוד בו.לא מסוגלת.
אני רוצה,אני צריכה,אבל אני לא אצליח לתת את עצמי,
וגם אם אפתח את רגליי,ריגשות האשמה לא ינטשו אותי.
איפה הטעות?הידיעה שאני רק שלו,רק איתו ולא אהנה בחברה אחרת.
הצורך לדעת שזה לא רק אחד,לא רק "הוא",הצורך להרגיש מגעילה
ולחזור לשיגרה של סטוץ קטן וטוב.לעשות לו דפוק וזרוק.
להחזיר את הבנות למישור הסקס החופשי ולהפוך אותם,את הבנים לבובות המין שלנו.
גם לנו מגיע להנות,לא מגיעים לנו התסכולים,אני פשוט רוצה רק פעם אחת לעשות אחר.
רק פעם אחת.כדי לדעת שהצלחתי,ואם רק ארצה לא אצטרך להתאמץ הוא יהיה שלי.
רק לדעת שהצלחתי להשיג את מה שאני זקוקה לו.

אתמול יום הולדת,אתמול יום הולדת...
ואכן...אתמול היה לי יום הולדת.

נגיעת אושר,דגדוג נעים מבפנים.
לראות פתאום כיצד אני קורנת,
להרגיש טוב,ולהתרגש שוב מכל אירוע.
להנות באמת ולא לסבול עם חיוך,
לחייך באמת ולא לזייף,
לשמוע על רעות ולא לתת לזה לחסום את הטובות.
סגולה שאבדה לי,סגולה שהרגשתי למשך יום...

אז מה יהיה איתך?

-אין לך מושג איך אני מרגישה עכשיו,
ומכאיב לי לדעת שלא אוכל לומר לך עוד בידיעה שבאמת יזיז לך.
רתם אני אוהבת אותך,אבל זה חסר טעם לנסות משהו שכבר נגמר
לו ולהבין שאני עיוורת.

*באותה הדרך שהוא לימד אותי להחזיק את עצמי ביידים,
הוא לימד אותי גם להרים אותם,וזה היה יותר פשוט.לשנינו.

-הוא היה חבר נפש,היחיד במינו,
איבדתי אותו,איבדתי,ולא כבר לא איכפת,
יותר נכון אולי הוא פוחד שיהיה איכפת.

אחחח....
זיכרונות ...זיכרונות...

חג שמח לכולם...

נכתב על ידי dona lola , 28/9/2008 20:18   בקטגוריות זיכרון, חיים שכאלה..., כאבים בלב, פינת השריטה הקטנה, אהבה ויחסים, אופטימי, סיפרותי, פסימי, שחרור קיטור  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של האש שבתוך הפיה ב-1/10/2008 11:58



10,320
הבלוג משוייך לקטגוריות: משוגעים , פילוסופיית חיים , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לdona lola אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על dona lola ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)