 כינוי:
dona lola בת: 18 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 10/2008
אהבו ומתו כאחד
קול השקט קוטע אותי פתאום מין המחשבה,
ואילו הרעש כבר מזמן חלף,
על מה בעצם אני עוד חושבת?
כשאת הנשימה האחרונה שלך בעצם כבר עשית,
ואני עד רגע קט זה מלאתי בתקוות,
תקוות שהופרכו,כי אתה כבר לא איתי,לא איתנו.
***
שבת בבוקר,
אני יורדת להוציא את הזבל,
מטהרת את הזוהמה שפקדה אותי לאחרונה.
"אני אשתה כוס תה ואצא אליו..." אומרת לעצמי.
אני עולה בחדר המדרגות לקומה השנייה אל ביתי
ושומעת צלילי הטלפון מקבלים את פניי בעצבנות.
אני נכנסת לדירה,מרימה את השפופרת ושם עונה קול דק
של אישה,הייתי אפילו אומרת צעירה,יפה ומלאת שמחת חיים...
אווו...כמה שאני רוצה להרגיש כך גם.
"לולה פלג?" שאלה אותי הצעירה,"כן,מי זה?"
"זאת רוז,אחות מבית חולים וולפסון,אני מתקשרת להודיע לך שמצבו של
גיל החמיר."
***
עד לפני כחצי שנה גיל היה מקור האושר בחיי,
היינו יחד שלוש שנים,שלושת השנים הכי טובות בחיי.
גיל החליט לנפוש לתורכיה לכ-שבועיים,ורצה שאתלווה אליו,
אני בתור כתבת בכירה ב"דקת דומיה" נזעקתי לחיפה לקבוע ראיונות
עם נפגעי ההפצצה האחרונה מקרב תושבי עזה.
ויומיים לקראת הטיסה הייתיי חייבת לבטל.גיל טס באכזבה רבה בלעדיי.
הנה אני בחיפה מראיינת על ימין ועל שמאל,מטיילת בבית החולים,
מקבלת שיחות מגיל שבתורכיה יום וליל,אוהבת ונאהבת,הכל טוב ויפה.
עד לראיון הבא.
אני:"מקס פלג איתנו היום",
"מקס,מה שלומך היום?ומה קרה בחיפה בפיגוע?"
מקס:"שלום לולה,ערב טוב.אני בסדר,יחסית חוץ מהשבר ביד.
למען האמת יצאתי עם חברים למועדון "שאנל" ובסוף הערב שמעתי בום ענק,
ועד סוף הצליל אני מוצא עצמי מתעורר בבית החולים עם עוד המון כשמדווח לנו
שהיינו קורבנות בפיגוע"
אני:"כיצד החברים והמשפחה שלך הגיבו על כך?"
מקס:"אבא שלי נפטר זכרונו לברכה לפני שנתייים,אמי נכנסת לפאניקה,
הגיעה לבקר אותי,צלצלה כל 5 דקות שלא הייתה לידי,אמא,אם את שומעת את זה,אני אוהב אותך.
אחותי הייתה דיי המומה,טיפלה בי,לא הגזימה,החברים קיבלו אותי יפה מאוד לאחר השחרור
ומגיעים לבקר."
אני:"החברה אם יש(בזמן שאני חושבת לעצמי:אוף,מקס...איזה שם,איזה עיניים,
גוף,גם למען האמת הצצתי מאחורי גופו כשרק הגיעה לראיון,ררר...איזה תחת...
דאם..מה עובר עליי,גיל בתורכיה,ואני פה חושקת בנכה....):
מקס:"אין,תהיה...אולי אפילו את..."
אני:"תתודהה על הזמן שלך,ננסיים להיום...,דני,תוריד את השורה האחרונה שלו"
לוחצת לו את היד,בזמן שהוא מוציא לי את כרטיס הביקור מהכיס,נושק לי בלחי והולך.
ואני עומדת כהמומה,"זה היה הדדי" אומרת לעצמי "זה היה הדדי....".
עוד באותו הערב אני מקבלת ממקס טלפון והוא מזמין אותי לכוס קפה ועוגה,
ואילו אני ראש קטן"אני לא שותה קפה"
"אז תה?"הוא שואל,"מתאים לי".
****
נשיקה בלחי,חיבוק גנוב,שיחה נכנסת
"גילי מאמי,אני אדבר אתך מאוחר יותר אני באמצע ריאיון"...
"גם אני אוהבת אותך".
"למה אמרת לו שאת בריאיון" שאל מקס"הוא לא אוהב שאני מבלה בחברת גברים,נאלצתי לשקר לו"
"וגם לך" אומרת לעצמי ...
שיחות על הא ודה,בהתחלה הובכתי ,אחרי כמה כוסיות כבר התקרבנו זה לזה,
סיימנו בביתו,כאשר ניסינו את כל התנוחות האפשריות וחוויותי לפחות 4 מס',אולי אפילו יותר הייתי שיכורה
אני לא ממש זוכרת את אירועי אמש.
מה שאני יודעת בוודאות זה שהמשכנו עם הרומן שלנו בקביעות,
ושאני סיננתי את גיל למשך השבועיים שלו בחו"ל.
****
"גיל,אני מאוד אהבתי אותך,עשית בשבילי המון,
עזרת לי לחזור לחיים,אבל אני ...מקס...
האמ..אנחנו מתחתנים עוד חודשיים."
גיל:"בהצלחה לך,רק תדעי שאני עוד אוהב אותך."
אני:"אני לא מאמינה שככה אתה מרים ידיים".
גיל:"את לימדת אותי...אני רק רוצה שתהיה מאושרת .את בחרת&nbsp; בו...אני לא אפריע לכם"
****
"הלו" .
"לולה?"
"כן מי זה?"
"זאת קטרין,גיל היה מאושפז במחלקה הפסיכיאטרית,הוא ניסה להתאבד,הוא הועבר לוולפסון."
"למה לשם?"
"כשהיית בירח הדבש,הוא עבר לתל-אביב,כנראה יותר קרוב לו משם."
"אני אגיע לשם,תודה קטרין,מקווה שאינך נוטרת טינה כלפיי,אני אהבתי אותו קטרין,את יודעת את זה..."
"כן אני יודעת..."
אני מניחה את השפופרת מתיישבת לי לרגע,מקס ניגש אליי עם כוס חלב ונושק לי בצוואר
"מי זה היה?"
"אימו של גיל..."
"מה היא רצתה?"
"הוא ניסה להתאבד..."
"ומה את קשורה...?"
"מקס,לא מצחיק,הוא ...אתה בא איתי?אני נוסעת עכשיו.
דחפתי אותו מעליי במטרה להגיע לחדר ולהתארגן.
***
"שלום,באיזה חדר נמצא גיל שלג?"
האחות:"חדר 12 דומה 2".
אני:"תודה".
***
"אני מצטער שהייתי מובהלת לכאן לאחר ירח הדבש שלך,
ולא היה לך זמן איחוד עם בעלך,אבל לא יכולתי יותר הייתי חייב לראות אותך."
גיל מצטדק.
"זה בסדר,בינינו,אני עדיין אוהבת אותך,וזאת הטעות הכי גדולה שעשיתי,שבכלל נגעתי בגבר אחר,
הרמתי ידיים,אתה צודק הייתי צריכה להלחם על המרחק,לא עשיתי את זה,לכן גם אתה לא נלחמת על הקשר שלנו."
"לולה,הכל כבר מאוחרינו,את נשואה,אני מאושפז,כלום כבר לא יחזור להיות כמו פעם.אני רק רצה לראות אותך למשך השעות האחרונות של חיי"
"אל תדבר שטויות"
זה לא,הרופא אמר שאיבדתי יותר מדיי דם בזמן העירוי,ושהכדורים הצליחו לפרק את הנוגדנים שלי..."
***
6:30
"זה היה טוב"
הגמירה האחרונה שלי,היא אתך אהובתי."
"גיל אני אסע לי הביתה לקחת מקלחת סך הכל מאתמול אני פה,בטח מסריחה,
אני אחזור עוד כמה שעות.
גיל:"אני מחכה לך...."
*****
אני שמעת את הטלפון בחדר המדרגות
רוצה לכיוון הדירה :
"לולה פלג?" שאלה אותי הצעירה,"כן,מי זה?"
"זאת רוז,אחות מבית חולים וולפסון,אני מתקשרת להודיע לך שמצבו של
גיל החמיר."
****
אני יושבת לצידו,עם היד בידי,ושומעת,
איך נוצרו המילים:
"לולה קור,אני אוהב אותך ותמיד אוהב...."
והנה מגיעה הנשימה האחרונה,אני שומעת אותה.
********
קול השקט קוטע אותי פתאום מין המחשבה,
ואילו הרעש כבר מזמן חלף,
על מה בעצם אני עוד חושבת?
כשאת הנשימה האחרונה שלך בעצם כבר עשית,
ואני עד רגע קט זה מלאתי בתקוות,
תקוות שהופרכו,כי אתה כבר לא איתי,לא איתנו.
כעת בסיומי לתעד את סיפורי,
אלך לקחת מקלחת חמה,
מקלחת אחרונה...
****
גיל שלג ולולה קור אהובינו לעד,
אהבו ומתו כאחד.
*****
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
