לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

rising from the ashes



Avatarכינוי:  dona lola

בת: 18

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2016    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .


הפכתי ניצבת בסרט על חיי,

מהלכת בין האנשים,בלתי נראית,

הקיצוניות הזו שבא אני יכולה להיות שמחה

ובלי לשים לב, אני הופכת למפלצת הירוקה והגדולה

הזו שרוטנת כל היום, כועסת אלוהים יודע על מה ועל מי.

אולי על עצמי, בעיקר על עצמי, הבחירות שלי,

הפחדנית שהפכתי להיות, באיזשהו מקום ביטלתי את עצמי.

המחשבה על החיים שהיו לי כשעוד הייתי בקן של ההורים,

ועל השינאה שפיתחתי אליהם ,

ועל כמה כל זה פוגע בי היום.

הגעגועים.

מפחיד לגלות פתאום כמה שהחיים היו יכולים להיות פשוטים,

וכמה אני התיימרתי להפוך אותם לעבודת פרך.

הגועל הזה שאני מרגישה כשאני חושבת שככה עזבתי.

המחשבה שאני נותנת לו לדרוך עליי ועדיין להיות איתו,

מתי בדיוק קרה הרגע שבו איבדתי את המושכות,

שבו איבדתי את השליטה.

זה לא היה אמור להיות ככה, לא היה אמור להתפתח.

דרכו של עולם כנראה, להראות לי איך נהגתי אני כלפי האחרים.

אם כי באיזשהו מקום זה הרגיש לי כל כך נכון ומוצדק,

כי הם פגעו בי.

פיזית, נפשית,

בעיקר נפשית.

חלקם הותירו צלקות שעד היום מזכירות לי איך

בכיתי באותם ימים.

מותשת, זמן רב שלא ישנתי בלילות, מעל שנה,

הלילה זה היה שונה,

הלילה היה חיבור ביני לבין המיטה שלי,

שלא היה מקום לאף בן אדם שיצליח להפריד 

ביני לבין המיטה שלי...

עד שעת הבוקר המוקדמת\ הרצון לרוקן את השלפוחית חמת המזג שלי.

ובעוד אני רושמת את השורות האלו,

אני נופלת בחזרה לשינה.

לאילו ההולכים לישון, לילה טוב.

לאלו המתעוררים לעוד יום שיגרתי וחסר כל מוטיבציה או רצון:

שיהיה בוקר טוב, ויעלה לנו חיוך.

 

וסתם כי זה נחמד, משהו החליט לעבור על כמה החודשים האחרונים אצלי

בבלוג, זה נחמד... :)

נכתב על ידי dona lola , 10/6/2012 05:56   בקטגוריות זיכרון, חיים שכאלה..., כאבים בלב, פינת השריטה הקטנה, רוחניות והחיים, אהבה ויחסים  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




כל היום חשבתי על הרגע הזה היום,

שיהיה לי לבד,

קצת שקט מכל הסבטוחה הזו שעברתי.

לבוא לבית לעדכן קצת בדברים חיוביים

אבל מה לעשות שהחיים דוחקים אותך לפינה,

ואין מנוס מהם?

אז רציתי לומר ש:

בית-יש

עבודה-יש

גבר-יש.

 

ועכשיו,אני אפילו לא בטוחה באף אחד מהם.

 

נכון שטכנית יש דירה,

אבל עם כל הצרות שהיא מביאה לי...

כל הטלנובלה הזו בדירה להשכיר גירסת האברנבאל.

היא רוצה אותי,הוא אותי,אני אותו...מה נסגר?

עברתי את השערוריות הללו בזמנו.

 

 

עבודה,נכון לעכשיו יש לי.אני אפילו נורא אשמח אם היא תישאר לי...

אבל בקצב שאני שחזרתי לשתות ולעשן...ובהתאם לזה-לאחר...

 

גבר,אלוהים,

אין לי כח אפילו להתחיל להסביר...

זמן רב הייתי בטוחה שזה משחק מבחינתו-

משחק שזמנית התאים לי,

לא חשוב כמה רציתי והתמכרתי-

אבל ידעתי שזה רק סקס...

 

עד מהרה,הפגישות היו ארוכות יותר,

נעימות יותר,

ומשהו שם נורא השתנה-

יכולתי להישבע שגם לו איכפת

בצורה שלי איכפת ממנו.

המילים,החיבוק,הליטוף,

הכל...השתנה,ועשה רושם שלטובה.

 

ופתאום עכשיו אני מוצאת את עצמי

שוב בתהיות...

איפה אתה היום?

למה לא פה?לא איתי?

כי אני לא יכולה לתת?

 

הסטלה מתחילה להתפוגג,

ושוב אני חושבת לעצמי-

בשביל מה אני צריכה את כל זה?

נמאס לי להיות חזקה?

נמאס שאומרים שאני יכולה לעבור

את הכל,

אני רוצה פעם אחת להתרסק.

בלי מחויבות לעבודה,

לחזור לתקופה ארוכה למיטה שלי,

כמו אז...ממש כמו בימים שאיש לא

העז לפצוח את פיו...

 

אבל מה לעשות שלחיים תמיד

תוכניות משלהם...

 

או כמו שאמרו חכמנו:

"בן אדם מתכנן תוכניות,

ואלוקים מצחקק צחוקיות..."

נכתב על ידי dona lola , 16/1/2012 21:58   בקטגוריות חיים שכאלה..., כאבים בלב, רוחניות והחיים, אהבה ויחסים  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
10,320
הבלוג משוייך לקטגוריות: משוגעים , פילוסופיית חיים , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לdona lola אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על dona lola ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)