rising from the ashes

יום יבוא ואני אהיה שם,

במקום שכולו טוב.

אני יודעת,

אני מרגישה את הבטן

מתהפכת מהתרגשות,

מין פרץ של אופטימיות

מעורבת בעצב.

לא עצב של מבוכה

לא עצב של כאבים בחזה,

מין עצב כזה שחי בי,

מלנכולי כזה,

אבל יפה.

השליטה הזו במצבי רוח,

הגבר הזה שגורם לי לחייך.

אולי הוא ילך,

צפוי שהוא ילך,

קשה לגבר לקבל אחת כמוני,

עם החבילה שלי,

עם הדפוס מחשבה שלי,

אבל זה בסדר,

הוא עושה לי טוב עכשיו.

ומבפנים,הכל עוד מתהפך,

הרבה רצונות,הרבה יעדים,

הרבה כח רצון,

התמדה,

אלו לא דברים שגדלתי עליהם.

מנוכרים לי.

אבל אני מוכנה לאמץ אותם,

מייגע מעט,

קשה ליישם,

אני עוברת התפתחות מסוימת.

התבגרתי מהר מדי לגילי,

אך הבגרות עוד ממשיכה

לצוד אותי.

יום יבוא,ואני אגיע לשם,

למקום שכולו טוב.

שבת שלום :)