 כינוי:
dona lola בת: 18 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ספטמבר 2016
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר |
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
הוא היה שם בשבילך...
הוא היה שם בשבילך,הוא סגד ליופייך,במשך שנים ועוד שנה תמיד החזיק לך את היד.
מה עשית ?איך נתת לו כך ליפול .הפכת אותו קורבן,מקדש לכאבייך,עבד לצרכייך.
הוא סבל הכל בשבילך,עקר את עיניו בשביל שאת תוכלי לראות לאן מובילות אותך
עינייך,את לא רצית לראות.
ראית רק את עצמך,והוא?ראה רק אותך...
סגור בחדר יושב לו הבחור,מזריק טיפת חיוך ואמונה לא אמיתית,הוא חוזר על
שלוש מילים ללא הרף שוב ושוב ...."היא עוד תחזור...." נשבע לעצמו...
| |
תמיד בליבי (ישראל)
זה סוג של בסדר לא בסדר כזה שאין לו שום דמיון
הכל הולך ומתפורר ורק גדל הצימאון
אני יושבת לי לבד , עוד עצבים לא נגמרים
ומתי יהיה לי רגע של שקט כשהכל צורב מבפנים.
נמחקים החיוכים,אובדים הערכים,אמא אהובה תני לי רק סיבה
אני אפול על הריצפה אם צריך , אתפלל לאלוקים אם צריך,
אשא תפילה בלב שקט אוהב את החיים,אחייך לאנשים
לעולם זה לא אלים,אין שום יתרון בפיתרון כמו לגשת לסמים.
אין אמונה באהבה חושבים קטן ,טועים גדול,
צונחים הצנחנים אך אין מי שימריא עוד...
מטפטף דם...דם של אנסים,דם של גיבורים,
כל אותם החיילים שבורחים מהבסיסים,
הראש חושב שינאה הלב אומר תקווה,
הרגליים נשברות ונשארות התהיות...
למה?איך?כמה?
רגע!הוא חושב...משחק ת'מתחשב,
רואה ניידת תופס רגליים בורח לא חוזר,
כל החבר'ה מתפזרים ונשאר ה-לא מהיר.
הוא נדפק,עם חברים כאלו מי זקוק לאויבים?
סורגים,משפחה,תמונות בחשכה,
איך הילד התמים הופך לנער אלים,
היסטוריה של תיקים,משפטים לא נגמרים,
ועדיין לא הבין את משמעות החיים,
הוא לא זקוק לשיקום,חש ת'צמו חסין,
מרדף אחר הכסף ,ניחוח של עצב,
איך הוא לא רואה שאימו צעד מבבית חולים...
מטפטף דם...דם של אנסים,דם של גיבורים,
כל אותם החיילים שבורחים מהבסיסים,
הראש חושב שינאה הלב אומר תקווה,
הרגליים נשברות ונשארות התהיות...
למה?איך?כמה?
ושוב זה מכה, חורך אותי בפנים,ננעץ לי בחזה כמו אריה רעב בטרף,
אין מי ששומע, דמעות קרות נפלו כמו גיבורים שיתאדו .
ישראלים עומדים עם ראש מורם ,אגו בשמיים וזין בין הרגליים,
מבטיחים,מדברים,בשכל מזיינים.
כי אין מי ששומע,ואין מי שיקשיב,עדיף כבר לא לנסות,
את זה הם כבר יודעים.
מחרדים עד חילונים,מיהודים לערבים,כולנו אדמת ציון,
בוכים ומחכים...הוא עוד יבוא מתישהו?השלום?
מטפטף דם...דם של אנסים,דם של גיבורים,
כל אותם החיילים שבורחים מהבסיסים,
הראש חושב שינאה הלב אומר תקווה,
הרגליים נשברות ונשארות התהיות...
למה?איך?כמה?
עצוב וכואב,אבל אנשים ריאליים,
מדברים על שלום במושגים טריוויאלים,
אין כבר עקרונות,הם אבדו בקרונות...
היינו שם ...בגטו,
היינו שם...בשוויץ...
שלום נשמע כמו היטלר עם מנגינה
יותר פשוטה...
תמו התקוות...
נחיה באדמתנו,נרווה את צמאונינו,
ולרגע לא נשכח,את כל אלו.......
| |
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
