rising from the ashes

שונאת:

הוא מחייך,

אני נמסה.

הוא נוגע,

אני מתענגת.

הוא בוהה,

ואני מראה לו.

הוא שותק,

ואני מדברת.

הוא ישן,

ואני צופה בו.

הוא אוהב,

ואני שונאת.

שונאת,

את זה שאני אוהבת

את כל אותם דברים

שהוא עושה והדרך

בה הוא עושה.

נשמתי:

מטיילת לי,

כאובה מבפנים,

מחרידה מבחוץ.

שום דבר אצלי אינו בסדר,

אלא אם הסדר אצל כל אחד הוא אחר.

ובדממה המלווה אותי,

מקשיבה לזעם שבליבי.

העיניים נרטבות,אך מסרבות להזיל דמעה.

שומעת מבפנים"תהיי חזקה..."

נחלשת הנשימה,עוצמת עיניים,

זועקת...צועקת...אך איש אינו שומע.

אם כי שומע אך מתעלם.

ולבסוף,בסוף הטיול,מבט לאחור,

הין אני נמצאת...אבדתי!!!

תעיתי בדרכי,אבדתי לעולם.

הנשמה נשארה מאחור,

חסרת כח אני,לא יכולה לחזור.

שני שינה עמוקה...שינה של לעד,

ואני יחד איתך נשמתי הכאובה.

רכבת:

ליל נדודים,ליל הרהורים.

שקועה במילים הרצות לי בראשי.

כל הגוף קורס,כואב,הנפש אבודה.

מחפשת קצת שקט,אך הכל רועש.

הכל שחור,אין עוד צבע.

הצבע היחיד הוא הצבוע של האנשים.

אבדו הערכים,תמו התקוות,

הגיע הזמן לפרידות.

בעודני בין האנשים,רוצה להיפרד מכם היצורים,

רוצה לומר יפה שלום,ולא להיות ועוד יום.

יצורים אתם,אינכם מרגישים,הנכם אדישים.

אנשים הם אוהבים,דואגים ואינכם כמותם.

אני עוד יצור פגוע,יצור הנחרד לקיום היקום.

פוסעת אני בין הכל,פוסעת ולא יודעת לאן.

שומעת צליל מחריש אוזניים,הייתה זאת הרכבת...

הרכבת לעולם הבא!

עם כרטיס ביד פוסעת לעבר ברכבת...

ביי אנשים,תהיו לשלום.

עלו יצורים,עלו...

גשם:

בוקר אחד,

בוקר רגיל במיוחד.

מתעוררת ומרגישה משהו מוזר.

יוצאת לבחוץ,מוצאת את עצמי

מתחת לגשם.

גשם שחור עם טיפות סמיכות.

הגשם הזה שוטף את היקום,

ממלא הכל בשחור.

אנשים נתפסים בתוך שלוליות שחורות,

הנשמות שלהם יוצאות לבחוץ.

הופכים לריקים,זומבים!

הנשמות מתלמאות בשחור,

מצטברות ומתאחדות,

נהיות נשמה אחת חזקה,

עוצמתית ומפחידה.

הנשמה המחודשת נכנסנת

לגופות,הזומבים בעלי

נשמות זהות,מחשבות זהות,

מתמלאות בשנאה יוצאות

לצייד...

אדום בוהק שוטף את הגשם.

ים אדום,דם שחור.

היו אלו אנשים תמימים,

הפכו זומבים,שנאה רכשה את ליבם,

רצחו ונרצחו...

ככה זה אנחנו,

ככה העולם שלנו בנוי.

מחשבות מעוותות הכל חינוך מהבית.

הכל בחירה אישית.

מאוד בודדים.

ולאט לאט הכח שלי דועך ודועך.

אני מאבדת אמונה אט אט,

אך הקמצוץ הנשאר בתוכי עוד בוהר,

ואני אוכיח לעצמי שאני אתחזק,

כי אני בנויה על פרינציפ,ואני אמשיך,

לכן אני לא נופלת כל כך מהר,

לכן אני שורדת.