rising from the ashes

מרגישה שאחרי שנים של הדחקה אני מקבלת את אותו העונש,

על אותו חטא כל כך מתוק-פרי אסור!

"משהו קטן וטוב"-

עם כל האהבה שלי לשיעורי ספרות, בספסל האחרון בכיתה

עם המורה השמאלני שלנו והשיער הארוך והגולש שלו,

זאת היצירה שזכורה לי יותר מהכל.

סיפור קצר עם משמעות גדולה-

על אופה שמחפש את התשלום עבור עבודתו לזוג שזה עתה איבד את הילד 

שלהם בפיגוע דריסה.

הסיפור מביא איתו אינסוף רגשות וריגושים-

מהכאב של האמא לזעמה של לביאה שמגוננת על הילדים שלה,

אבל ושחור, איבוד של תקווה,כשבסופו של הסיפור הטראגי

האופה המריר הוא זה שהעניק להם "משהו קטן וטוב" בטעם מתוק.

לכן, אני מודה על כל הטוב שיש לי-

כל ההישגים הדלים שלי,אך המשמעות החזקה שלהם

כשאני מבינה שהגעתי אליהם בכוחות עצמי.

החברים שלי, המתנה הכי גדולה שקבלתי,

כל אחד מהם עולם ומלואו- 

כל אחד מהם תופס אותי מליפול, אוחז בשיניים

מזכיר לי למה אני פה, כדי להנות ממי שגדלתי להיות,

כדי לחלוק אתם את הרגעים הכי משמחים והמחשבות הכי אפלות.

יצאתי מארון הבדידות הזאת, פתחתי דלת לאנשים

זאת הגדולה הכי גדולה שהצלחתי להגיע אליה.

תודה :)