הכל הפסיקו להאמין בישות ההיא שהדורות
מספרים עליה.
לא מרצון,לא כתוצאה ממרי,חלילה.
מחוסר אמונה,מאין מענה.
גם הילדה ההיא שפעם צחקה,
והוריה גידלו אותה בעיוורון מוחלט
ואף לומר סלידה אל הבורא עולם.
אך עמוק בליבה פיתחה ציפיות
כי אכן הוא קיים,והוא שם להקשיב
ויום יבוא והיא תוודע לקיומו ובריאותיו,
חדלה כבר להאמין.
יש היאמרו כי צרות עין,
ויש היאמרו כי תוצאה של שיברון.
חילוקי דעות רבים לנו היצורים,
מלחמות כהרף עיו.
ואילו הוא עסוק בשינת מלכים,
ויתעורר לגלות כי לא נותר
אלא להמשיך לישון.
ובעוטפה את גופה מעירומיה,
מציתה את הסיגריה, שואפת אל ריאותיה
הקטנות את הפיח והזפת.
אולי המחשבה שזה יהרוג את גופה בתאוצה
רבה מאת נפשה היא המעודדת אותה להדליק
אותן ברצף הבלתי מבוקר בו היא נוהגת.
פרצופה מעלה עווית המתיימר להיות חיוך
אל הגבר ששוכב לצידה וקורא לה בשמה.
כשמה כן הוא לולה.
אירוניה.
ובעודו מעביר יד רכה של אהבה תמימה
על גוף העלמה הצעירה אך המזוקנת,
היא בוהה בעשן הסיגריה ובקצהה הבוער,
וכל מחשבותיה כאסופה של כעס וחרון
נזכרות איך לפני שנים הוא חילל את גופה.
היא חפצה להתנות לו אוהבים,
אך הפחד כמעצור מאפשר לה
לא יותר מאקט מיני אינטנסיבי ואלים
כתרופה למכה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
dona lola