rising from the ashes

אני מאוד משתדלת לא לבכות,

זה יותר חזק ממני,

אלו דמעות של מחנק,

הדמעות כבר מתייבשות,

זה הופך ללחץ בחזה,

שמקשה עליי לנשום.

אני מאוד אשתדל לא לבכות,

אני רוצה להיות חזקה בשבילי,

אבל בעיקר בשבילך,

כי אני יודעת,

שמשהו בתוכך בוער,

גם אם זה לא קשור אליי.

כל הנושא הזה של זוגיות ואהבה,

כל כך מאוס.

נשבר כבר לחשוב כל הזמן מה לא בסדר.

והמחשבה שלגבר יהיה קשה לקבל אותי עם כל החבילה שלי,

כן הייתי מגדירה אותי כבחורה מושכת,

אבל האופי שלי קשה,אני מתנהלת על פי המצבי רוח שלי,

ומה לעשות שבורכתי בסאמי דכאוני,

וכתוצאה מכך מצבי הרוח שלי נוטים להשתנות על ימין ועל שמאל.

וכל כך קשה להתרגל אל הלבד,

אחרי שאת יוצאת מקשר ארוך,

את מבכה על הלילות הבודדים שלך,

על הטעויות שעשית בעבר עם גברים,

על כל הטוב שהיה ואת נחנקת מהגעגוע אל עוד ליטוף.

והנה כבר כמה חודשים שאני נמצאת במאין מערכת יחסים

שהיא לא מושתת על הגדרה,

אני מניחה שאיש מאיתנו לא חייב כלום לשני.

וזה היה נח בהתחלה,

כשזה היה נטול רגש.

זה היה נחמד.

יש מי שישן לצידי,יש על מי לשחרר את היצרים המיניים,

יש למי לצלצל כשמתשחק לך קצת לבכות, או סתם להעביר

את ההפסקת סיגריה בעבודה.

ועכשיו אני אפילו לא מבינה איך נתתי לזה לקרות.

מההתחלה קלטתי את הטיפוס הזה,

ידעתי ששום דבר טוב לא יצא מפה.

גבר שאצלו בחורות לא יותר מאובייקט מיני.

למה הכל היה צריך לתפוס זווית אחרת?

זה היה היה כל כך נח שידענו בהתחלה שזה רק סקס.

למה כל המילים החמות,כל הסיפורים האלו על מה ספרת 

למשפחה, ומה הרגשת שכראית אותי לראשונה.

הרי ברור לשנינו שהכל זה שקר אחד גדול.

שקר שכל כך נעים לשמוע כל פעם מחדש.

ואתה מבטיח לי שאני באמת חשובה לך,

ובאמת מעניין אותך מה עובר עליי.

ובו זמנית משתין עליי בקשת...

וידעתי שאתה הטיפוס הבוגדני,

וידעתי שאני עוד אשפוך דמעות,

ובכל זאת אני זאת שאתה הולך 

לישון איתה כל לילה מחובק.

אז בוא נחסוך את כל האכזבה,

ונהייה אמיתיים לרגע.

כולם סביבי מאוהבים או מחפשים את האהבה

כשלל יהלומים,

ורק אני שיצאתי מהזוגיות הקודמת הבטחתי לעצמי

להתרחק ממנה לעוד כמה שנים טובות ממש כמו 

אחרי הפרידה הקודמת.

ולי, נמאס כבר לשמוע...

אך עמוק בפנים כמה שקשה לי 

להודות,אני כמהה לה יותר מכל

דבר אחר...