 כינוי:
dona lola בת: 18 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 4/2008
שאריות נוזל מוחי המומס בלהט החום...
כמה אנשים בחיי
טובעים במי אלכוהול.
כמה הם מאבדים את דרכם
בעקבות דרכם אשר נבחרה.
היה אחד,
לא חסר,
"אבא" -אין הגדרה בלקסיקון.
"היא"-אובדת רוחה,ואני רחוקה.
"אנונימוס"-אובדת גם היא.וקשה לי.
"היא פחות משמעותית"-גם כן מתאדה.
"הוא"-שונאת אך לא שונאת את בורא שנאתי.
ילדתי הקטנה,
זה לא משנה המרחק,
אהבתי אלייך תמיד קיימת.
ואם אני לא ברקע,
בלב אני תמיד מתקיימת.
אני הרבה,ובעצם מן ההרבה הזה כלום,
וזהו הסוד שלי ממך,
סוד שלא ביכולתך להבין,
סוד שאת לא רוצה להכיר בו.
את רוצה אותי תמיד קרוב,
תמיד ברקע,
תמיד לידך,
אך לא תביני כי לא יכולה,
פשוט לא.
ואין הוא אשם בהחלטות ילדה,
אני ואת התחלנו בדרך זו,
אני זוכרת ,
אני המשכתי,
את טבעת באלכוהול,
את אבדת בין כל הסמים,
ואני המשכתי,
אני פשוט המשכתי,
הוא רק עוזר לי להמשיך להאמין,
שאר העבודה היא שלי.
אני יודעת שלא תביני את העלמות זו,
אך אהובתי,
אני כאן,תמיד כאן.
את,ברחת לך,חשבת שתשני את המציאות,
אך רק נפלת בפח שהרבה נפלו לפנייך,
ולצערי גם אחרייך.
את אמרת לי היום שיש לך גבולות,
יש,עדיין,וגם בספק?
אם לא תמצאי את דרכך,
תעלמי,
כמו שגם נפשך.
את חסרה לי ילדה,
בחיים לא נשוב להיות כמו פעם.
עכשיו אלו:
אני והחיים,
את והוודקה.
ביחד,
שילוב מנצח.
אני אוהבת אותך,
גם כשלא תראי או תחושי באהבתי,
גם כשלא אתפנה עבורך,
גם כשאני איתו.
את שונה,
את לא כמו האחרות,
ראיתי בך ניצוץ עוד ביום הראשון שפגשתי אותך,
ואת יודעת,
את מיוחדת,
אל תהרסי את עצמך עוד ילדה,
ותזכרי שאת לא זונחת את מחשבתי אף פעם,
וזאת הסיבה שלפעמים אין בכוחי להתמודד אתך פנים מול פנים,
סבלך הוא גם שלי.
ברחוב,
מבחינה בציפור,
היא שקטה,
בוהה בה,
מתעמקת במחשבתה:
-"בחיים אני לא אבין את האנשים,
אין להם אינטרסים חוץ מכסף,
יהרגו,יגנבו,יפגעו,יעשו הכל בשביל הכסף."
וחושבת,
האומנם?
באמת?
אנחנו שונים,
אנחנו דור שונה,
דור פסול.
-"הנה ילדה,בוהה בי,
מה היא רוצה?לצוד ולמכור בשוק של עופות?"
בשביל להחזיר ערכים לחיינו,
צריך לדעת למחול,
לתקן,ללמד אהבה והערכה,
ולהעביר לדורותינו,
בשביל שהם לא יתקלקלו גם הם.
-"מעניין על מה היא חושבת.....?"
הציפור,
החיים,
האנשים,שונים,
לא אפגע בך לצורך מסחר,
לא אפגע בך כלל.
-"היא מפחידה אותי...."
פרשי כנפיים ועופי,
עופי למרומים,
שם התקוות,
שם תתפללי לעזרת נפשנו,
שם תתפללי לדורותינו.
-"תודה לך על הזמן בת אדם...."
תודה לך על זמנך,
ציפור נמהרת,
ציפור.
ציפור,
כה קטנה וכה אמיתית.
פקחה את עיניי,
אין דבר גדול או קטן,
גבולות נמחקים והכל כאן זהה.
אז יש את מוזה שתאמר:
-ליל חלומות,
ליל אהבה,
יצירות ופירות
לשחרר על הדף,
תהנו מהטבע,
הוא אוהב,
אתם תאהבו ותגלו את גדולתו.
ויש את האש שבתוך הפיה שתאמר:
-לילה לא לילה,
תהנו,תחגגו,
תוציאו את האש שבכם,
אל תכבו אותה,לעולם,
נצלו את הקסם שבכם,חייכו,
ותראו לעולם,אהבה.
ויש את ילדת התהיות שתאמר:
-המחשבה היא עדינה,
אך כוחה הוא עצום,
כוחה הוא הרסני,
אל תתמודדו בה,
תכירו בה,
תתיידדו,
היא תהיה שם בשבילכם,
כשתצטרחו אותה באמת.
ויש את לונלי שתאמר:
-הבדידות הפנימית היא עילאית,
הבדידות החיצונית היא פראית,
אך אל נא תפרידו בינהם,
כי ביחד חודרות עמוק לתוך הנפש,
ומראות את עצמך כפי שאתה ,
ולא כפי שרואים אותך.
ויש את שלהבת הלילה שתאמר:
-אהבה היא בשחקים,
אהבה היא עיוורת ,
אהבה אין כמוה,
לא תמצא לה אחרת.
תאהב,תלטף,תהיה כן עם עצמך,
תאהב את עצמך,יאהבו אותך.
ליל אהבה עשיר לכל האוהבים למיניהם...
והצטרפה לולה:
לולה היא רוח הלילה שבי,
היא מסמלת LOL,צחוק,הנאה,
אך מצד שני עייפות.
העייפות תמיד מלווה בטיפשות אצלי,משמע צחוק רב.
חלומות הם תחומה,
היא מפנטזת המון...
ולולה תאמר:
-לילה קסום לכל החולמניים,
ליל אהבה וחשיבה,
ובדידות ואנרגיה ויצירה.
נצלו את הלילה ,
אל תפחדו להראות את עצמכם,
אל תקחו את החיים ברצינות יתר,
תהנו מהשטויות.
תתאהבו בעולם,
והוא יאהב אתכם.
יום יפה היום,
יום נעים היום.
הגלים אומרים לי שלום,
הגלים מלטפים.
יום יפה היום,
יום נעים היום,
השמש עם קרניה הלוהטות,
מפשיטה את העולם בחיוכה הזדוני.
יום יפה היום,
יום נעים היום.
הרוח נעלמה,
אך מכה עם גל חום אוהב.
יום יפה היום,
יום נעים.
אני אוהבת,
אני מאוהבת.
יום יפה היום,
יום נעים,
נצלו,תאהבו,
תחייכו,ואל תהרסו.
בעצם לאחרונה,
אני איבדתי את כישורי הכתיבה שלי,
זה מדכא אותי,
כי אני כותבת בעיקרון בגלל חוסר מעש,
שמחרפן אותי בצורה לא מועילה,
בצורה מאוד מפחידה הייתי אומרת,
ולא בגלל השראה,
כותבת מאילוצים של הלב,
להעביר את הזמן באהבה,
אך היא אינה פועלת כרגע,
היא דועכת,
היא נוטשת אותי,
ואני נותרת עם דף מקושקש ,
בשטויות של ילדה תמהונית....
נמאס לי כבר מהחוסר מעש הזה,
אני מרגישה את רוחי מתעצלת,
וכך גם נחלשת,
אני חיית לעשות משהו,
לרצות את רוחי,את גופי,
את שכלי.
"לצאת אל הים הפתוח..."
| |
אין כותרת,כמה חבל,כמה חבל...
ובכן,
יושבת.
וואלה,סבבה.
חושבת,
האומנם?
מה עושה?
יושבת,
ומעבירה את הזמן...
זה נחמד ,זה נחמד...
"אז מה אם היא מציקה?"
עולה בראש,
אני חושבת שהרבה עולה בראש ריק.
מה?כמה עוד אפשר?תשחררי את החבל...
אני נואשת,אני כלואה בתוך פחד ממך...
תראי מה את עושה...בת?איפה בת?
אסירה אולי משרתת לא יודעת מנקה טבחית...
הכל רק לא בת...
והוא,שם בבית.
ואני,פה על המחשב.
ובכל זאת ,אלו רק מחשבות.
רוצה קצת לצאת,
אין לאן.
אני חייבת אוויר,
אך הוא נגמר.
רוצה להנות,
ולא לזייף.
דוחה כל קרבה,
לא זקוקה לה ,תודה.
וכלום פה לא מתקשר לכלום,
רק אני מתקשרת ומקשרת לי בתוך המחשבה.
שוב יש לי נידודי שינה,
קשה להירדם=>נרדמת=>מתעוררת...
ומשם אני מסתובבת לי מצד לצד,
מפחדת מתשובות חסרות פשר,
לא מוצאת לי מהות בחיי,
מנסה למצא דרך לדחות את המחשבה על כלום.
אך היא חודרת לתוכי,המחשבה.
אני כבר מזיעה,
אני בוכה,
אני פוחדת.
באמת,
משהו רודף אותי,
איני יכולה לזהות אם המשהו
הוא פנימי או חיצוני,
אבל אני יודעת שהוא לא רחוק,
ואם אני אמשיך ,
הוא יתפוס אותי,
הוא יתעלל בי,
סליחה,הוא כבר מתעלל בי.
מי אתה?מה אתה?מה אתה רוצה?
ואולי אני הופכת לפרונואידית?
ואולי אני הוזה?
ואולי בלילה בלעתי פיטריה?
ואולי אני בכלל לא מתעוררת וזה רק חלום,
חלום על פחד,
שבתומו אני מדליקה סיגריה.
אני חסרת תקציב ומעשנת ווג,
וכשיש תקציב,אז פל-מל.
הזוי הא,
זה מה שנקרא לסחוב לאמא...
חחח,
העולם אכזרי נכון...
סתם אני ממלאת את הדף במחשבות,
אני לא באמת ממלאת פה תוכן,
זהו תוכן חסר תכלית,
כמו שבעצם הכל מסביב....
אולי אני לוקה בעיוורון
ופשוט לא רואה,
לא רואה את התכלית,
ואולי...
טוב אני כבר לא יודעת מה אולי,
מה אמיתי,
שאפרופו,מזה אמת,
זהו גבול,שאנחנו מציבים,
שם ,גם הוא גבול,
זמן,גבול.
הכל גבולות בעולם,
לא,אין עץ,יש עץ.
אתם בחרתם...
החול נשפך,
המים נוזלים,
הם שוחים,
ואישה שם טובעת.
מגיע מציל,
בשנות ה-20,
צולל לתוך המים,
אך יוצא עם קביים.
מגיעה אימו,
מנסה לעזור,
עולה במדרגות,
מתהפכת,דם שופכת.
רץ המנקה,
כבר מוכן עם מטאטא,
בדרך נתקע באבן,
ורגלו נשברה.
האמבולנס כבר בדרכו לחוף,
אך הכביש מהלילה עוד רטוב,
המכונית מתרסקת,
הנהגת מיללת.
ראש הממשלה במטח,
עוד חייל נרצח,
אנשים נעלמים,
והוא,אין יודע מה עושים.
הערבים תוקפים,
ישראל כנועה,
ישראל חלשה,
הערבים מנצחים.
הייתה מדינה,
כבר אינה,
תמיד צדקתי,
אנרכיה.
ובהמשך,
אני ממשיכה לחשוב,
לעבד,לעכל,
מה?
מה?
מה?
מה?
יש פה מישהו?
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
