 כינוי:
dona lola בת: 18 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 5/2010
ניצוץ של תקווה
מסתבר שהחיים אינם עוד ניסיון התנקשות,
נכון שיש עננה שחורה ואפלה שמסתירה מעינינו
את כל היופי הטבעי.
אבל היום גיליתי את הסוד,אופטימיות.
מילה שנאמר עליה כה רבות,
בעיקר,שהיא נועדה לאלו שלא מבינים.
אני ילדה,עדיין ילדה בת 18,מבינה ויודעת הרבה,
לשמחתי הרבה והכאובה,מניסיון.
האושר טמון בתוך כל הכאב הזה.
עם כל הקשיים, וכל הילדות העשוקה שלי יש עדיין
את האנשים הקטנים שלי שמחזיקים אותי ומשאירים
חותם של חיוך גם כשהעיניים שלי הכי עצובות,
גם כשאני עושה את הטעות ומתכנרת מהסביבה
וזורעת שינאה לכל עבר,הם,עדיין שם.
נכון,אני לא הבת שאמא ייחלה לה,
ואני לא התלמידה שכל המורים רצו שתצא ממני,
ורחוקה מלזכות במדליית "החברה הכי טובה..."
ועוד אלף ואחת דברים,אך האם אלו סיבות מספיק
טובות בשביל להטביע את כל מה שבניתי עד כה?
החיים הם המתנה הכי גדולה שלנו,עלינו רק לדעת
איך לנצל אותם,ולהבין שאנחנו היחידים שאוחזים במושכות!
אני קיבלתי כבר את "כאפת המציאות" שלי,
לא פעם ולא פעמיים,
זה עדיין לא מקנה לי את הזכות לדפוק למשפחה שלי את החיים,
לתת להם כל פעם מחדש להתאכזב ממני,
לדאוג שהכל בסדר איתי,
שאני נמצאת בביצפר,
שאני לא מעשנת או שותה לי איפשהו בפינה חשוכה אלוהים יודע עם מי...
לא לפחד שאני אחזור הביתה שוב עם צלקות מחודשות,
או סימנים של שבילים על הוורידים...
"החיים יפים כשאתה בן 8" ,
הם יותר יפים כשאתה בן 18 ואתה בוחר
שהם יהיו כאלו,לבדך.
בהיותי מתקרבת עכשיו לגיל 19 שלי,
אני מתחילה להבין, עד כמה בעצם החיים פשוטים,
ואני מתיימרת להפוך אותם לכבדים , ורעועים.
ועד כמה שכל סיפור אבל מקנה לך חוויה ריגשית נוספת,
ובעיות בינאישיים צוברת לך ניסיון חיים לעתיד,
לקשרים עם תוכן עמוק הרבה יותר וארוכי טווח.
ושההורים רק מנסים להגן עלייך,לעזור לך לשפר את רמת חייך.
לדעת לחפש את האנשים האמיתיים,
להתחבר אל אלו שמעניקים לך יתרונות,
אנשים עם חינוך,אינטיליגנציה,
שילמדו אותך לשרוד,שילמדו אותך לחייך,
שילמדו אותך להחזיק בשיניים גם כשהגוף כואב.
"אל תכנע לחולשות שבגוף"
טוב לי עכשיו,אני מאושרת עם מה שיש לי,
יש לי את החברים שאני אוהבת ,
אני מצליחה להתמודד עם בעיות לאחרונה ולא לברוח,
סוגרת פינות, החיים מתחילים לחייך אליי...
והכי חשוב לאחרונה אולי,
גבר, שממלא חלל כל כך ריק אצלי,
מישהו שהצליח להרחיק את הפחדים שלי,
מישהו מאז זמן מה שנפתחתי אליו,
גורם לי לחייך, עושה אותי מאושרת רק מלדעת שהוא שם.
נכון , אני לא בטוחה בדרך שבה הוא חושב עליי,
אבל עדיין...
ועכשיו אני מתגעגעת לריח הממכר,
לעיניים שבוחנות אותי,מנסות לקרוא,
לידיים שמחבקות אותי...
"ועכשיו אני מתגעגע,לריח שלך בצוואר,
לידיים שלך מחבקות אותי,אוחזות אותי חזק,
אני רק חושב על זה ונחנק..."
שיחלוף כבר הלילה,ועוד שני לילות...
"
היא התעייפה מזמן לכעוס על העולם כל יום בכתה,תמיד
עזבו אותה.רוצה שתאמין שרק אתה מבין מה עובר עליה...."
עריכה:
איך זה הגיוני ששעה חפרתי על כמה שטוב לי וגיליתי שהחיים הם
אחיזת מושכות,
עכשיו הדמעות שוב עולות בעיניי,והעצב ,הריקנות מכים בי...?
| |
ילדה קטנה, בבבואתה השחורה,
מפספסת דימעה,
אוחזת
ידיה בין זרועותיו,
ורד טחונה לה בין שפתייה הקרות,
גבה חרוט,ושם
נכתב
..."עכשיו אני מבינה,
למה בכיתי ביום שבו
הגעתי
לעולם"...
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
