 כינוי:
dona lola בת: 18 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ספטמבר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 9/2008
מה חדש?
אנחנו נבגוד זה בזה,אני מרגשה את זה.
השאלה היא רק מי יעיז להיות הראשון שיפיל את הלבנה
מחומת האהבה שלנו.מדי פעם הגוף זועק לגוף אחר,לא ממש
משנה מי יהיה מעליי,גם הוא ירגיש כך,חוסר הזיהוי הזה.
מתח מיני,צורך בחיבור,צורך לאהבה.
"הוא" לא ידע על כך,השאלה היא לא הידיעה על הכאב,
השאלה היא כיצד אני אתמודד עם הבגידה הזו.
לא בטבע שלי להיות נאמנה,אף פעם גם לא הייתי.
הייתי נאמנה לו...כל הזמן שהיה פה.
נאמנה פיזית,נאמנה ריגשית.כעת אני זועקת לגופו של אחר,
שיעשה אותי מכל הבחינות.
"הוא" לא חייב לדעת על כך.לא חייב.
אך אני לא מסוגלת לבגוד בו.לא מסוגלת.
אני רוצה,אני צריכה,אבל אני לא אצליח לתת את עצמי,
וגם אם אפתח את רגליי,ריגשות האשמה לא ינטשו אותי.
איפה הטעות?הידיעה שאני רק שלו,רק איתו ולא אהנה בחברה אחרת.
הצורך לדעת שזה לא רק אחד,לא רק "הוא",הצורך להרגיש מגעילה
ולחזור לשיגרה של סטוץ קטן וטוב.לעשות לו דפוק וזרוק.
להחזיר את הבנות למישור הסקס החופשי ולהפוך אותם,את הבנים לבובות המין שלנו.
גם לנו מגיע להנות,לא מגיעים לנו התסכולים,אני פשוט רוצה רק פעם אחת לעשות אחר.
רק פעם אחת.כדי לדעת שהצלחתי,ואם רק ארצה לא אצטרך להתאמץ הוא יהיה שלי.
רק לדעת שהצלחתי להשיג את מה שאני זקוקה לו.
אתמול יום הולדת,אתמול יום הולדת...
ואכן...אתמול היה לי יום הולדת.
נגיעת אושר,דגדוג נעים מבפנים.
לראות פתאום כיצד אני קורנת,
להרגיש טוב,ולהתרגש שוב מכל אירוע.
להנות באמת ולא לסבול עם חיוך,
לחייך באמת ולא לזייף,
לשמוע על רעות ולא לתת לזה לחסום את הטובות.
סגולה שאבדה לי,סגולה שהרגשתי למשך יום...
אז מה יהיה איתך?
-אין לך מושג איך אני מרגישה עכשיו,
ומכאיב לי לדעת שלא אוכל לומר לך עוד בידיעה שבאמת יזיז לך.
רתם אני אוהבת אותך,אבל זה חסר טעם לנסות משהו שכבר נגמר
לו ולהבין שאני עיוורת.
*באותה הדרך שהוא לימד אותי להחזיק את עצמי ביידים,
הוא לימד אותי גם להרים אותם,וזה היה יותר פשוט.לשנינו.
-הוא היה חבר נפש,היחיד במינו,
איבדתי אותו,איבדתי,ולא כבר לא איכפת,
יותר נכון אולי הוא פוחד שיהיה איכפת.
אחחח....
זיכרונות ...זיכרונות...
חג שמח לכולם...
| |
SOS
והנה אני במעלה העמוד,
מדברת וכואבת על דברים יפים,
דברים מכוערים.
אני מתמודדת יחסית בסדר,
יחסית בסדר.
לא מושלם!
עדיין המרחק מציק לי,
כל כך התרגלתי להיות שם,
כל כך התרגלתי שהוא פה.
ועדיין קשה לי להבין שאני תלמידה
אחרי הפסקה של שנה וחצי.
והבעיות שלי מציקות ולא נפתרות.
והרוח משתוללת,
הרוח לא יציבה כלל.
היא הייתה שמחה,
אך לא שמחה אמיתית,
שמחה מאולצת.
אבל היא כאובה,
היא-רוחי.
היא שבורה מנטלית,
היא כבר לא מתפקדת.
התיאור של זה היה ענק,
הוא נמחק...
ואילו הקיץ,
למה הוא הגיע כה מוקדם?
ולמה הוא אינו נגמר?
על שפת הים שוכבת שם בובה,
ללא יד,שיער קרוע,חולצתה נשמטה מעליה...
היא בוכה,אך איש לא רואה,
איש לא מרגיש,איש גם לא שומע.
כואב לה,היא בודדה,היא פגועה,
אך לא מייחסים לה חשיבות רבה,
בסך הכל היא סתם בובה.
אני יודעת שהשקט הזה ישמר זמן רב,
הוא לא נשמע לי כל כך שקט.
השקט הזה הוא רק מראה על אי שקט....
בין העצים,בין החיות,ובין הקיום,
יש תמיד את המקום למצוא עוד.
השאלה?מה בעצם מחפשים.
או אולי לתקן ולומר ...
למה בעצם מחפשים?
אני מאבדת את היש,
ומחפשת את האין.
ובעצם אני נותרת עם לא כלום.
כי לא יודעת אני,
וגם לא איש מלבדי,
מה זה היש ומהו האין.
קצת חידות לרוחי,
שעונה על פי מצבה,
מנוחה קצרה,
אולי גם קצת שלווה,
ואני עוד אחלים,
אני מבטיחה.
הכל יהיה בסדר.
יום אחד,גם אני אחזור למימד השפיות.
עד אז,אשאר ההיא,עם ההפניה לפסיכיאטר,
ההיא הלוקה בבעיות נפשיות שלא מוכנה להגדירן.
ההיא...שמתוחמכת במילים,ומחרטטת זיבולים,
שנמשמעים כה טובים,וזה רק כי היא טובה במילים.
לילה טוב.
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
