rising from the ashes

אני מוצאת את עצמי מתעסקת הרבה לאחרונה בשאלה האם זה באמת 

משהו שלא אצליח בו,ומה הסיבה-זוגיות.

האם באמת אני מוצאת את הכי דפוקים שיש, או שמוציא אותם כאלו אחרי היכרות מעמיקה עם מי שאני.

מנסה לשכנע את עצמי שהכל בסדר, שאני לא שונה, שלכל אחד יש את הבעיות,קשיים והתמודדויות שלו,

אז איך זה שאני עדיין נשברת ,איך זה שאני עדיין צריכה לחיות על פי שני תסריטים שונים-

ההישגים שהשגתי בזכות עצמי, הדרך שלי להתבונן בחיים, החינוך העצמי וריסון עצמי ,לעומת,

הדברים שלא אשיג, הפוטנציאל הרב אך האמצעים הדלים עקב כך שאני לבד בכל הסיפור הזה של החיים.

אני מוצאת שאני חיבלתי בכל המערכות יחסים שהיו לי, אם זה לבגוד בגבר הראשון שלך כשהכל היה מושלם,יותר ממשולם,ןהפחד למצא את עצמי חיה את כל החיים שלי עם הגבר הראשון שלי בלי לנסות,לטעום,לבדוק אופציות אחרות, אם זה לדפוק חתונה כי את מוצאת את

כל הפגמים בבן אדם שרק חיכית ליום שיציע לך-והכרת בדיוק משהו שכמובן עם המתכון של ההרס העצמי היה חייב להיות תפוס

ורחוק מלהיות בר הישג-כמובן שהייתי חייבת להכנס גם למערכת הסאדו מזוכיסטית הזו, בידיעה שיש את הסיכוי הקטן הזה שהבילוי הקטן

הזה יהפוך להתאהבות, ועוד פרידה כואבת-ואכן קרה, ואם זה להתמקד בילד שאת עדיין צריכה לחנך,לגדל וקיים הרבה הרס-שהוא הסתיר כל כך יפה ,וידעתי שטמון שם ,והייתי חייבת לחצות גבולות בשביל לבדוק מה בדיוק נמצא מאחורי העיניים היפות האלו-

בעיות התנהגות,בעיות רגשיות- ומבינה שאין שם כלום, אבל לא.אני חייבת להמשך אליו!

וכשאני מסתכלת על המכלול העיקרי הזה מעוד דוגמאות שונות, אני מוצאת את עצמי נמשכת תמיד למקומות שאין להם עתיד, שהם מבוי סתום על מנת לא להתחייב ללונג טיים- ואז שהרגע הזה מגיע שזה הופך לאמיתי מדי, מאוחר כבר, זה כבר אמיתי עד כאב.

פיזית.נפשית.עוד צלקת לאוסף.

וזה כל כך דפוק! כל החיים שלנו הם סביב מציאת פרטנר לחיים, אנשים כל כך יוצאים מגדרם בשביל לרצות את הבן זוג מהמין השני על מנת לקבל אותו ,שיהיו שלו- וכשלבסוף , ברגע שהתאהבו, נישאו, הקימו בית- זונחים הכל בשביל קריירה, מרדף אחר הכסף, לממן את המשפחה, הכל לטובת המשפחה, עד שזה עולה לנו במשפחה .

ומזווית אחרת-

התפיסת עולם שלנו כל כך שונה מזו שההורים שלנו , הסבים והסבתות שלנו גדלו עליה. פעם משפחה הייתה קדושה,

היום- הכל נגיש, הכל פתוח, תקשורת-פיתויים.ושום דבר לא מגביל, ושום דבר לא אוסר-

"מים גנובים ימתקו"!- אנשים רוצים את המשפחה שלהם, אבל גם להנות מבחוץ- מה רע?!

יש לך את האישה שלך בבית שאוהבת אותך, שמחנכת אתך ביחד את הדור הבא, שאתה חוזר אליה כל לילה למיטה,

אתה באמת אוהב אותה, ואת הילדים- אבל מה לעשות יש גם צרכים אחרים, דחפים שבא לך לספק-

ומה כבר יקרה אם תלך פעם עם אחרת, היא לא תדע היא לא תרגיש , אתה עדיין שלה ואוהב אותה בדרכך-

ומה שעצוב- שגם היא בדעה שלך. ואתם חולקים את התא המשפחתי שלכם, ומביאים ריגושים למיטה ממקום אחר-

היום כל הדברים "המעוותים" האלו לגמרי תקינים- וכמעט ולא קיימים זוגות שאני מכירה שלא חיים בצורה הזו.

זאת האמת המכוערת שלנו, ואנחנו מתפלאים למה הדור הבא נראה כמו שהוא נראה, 

לא מעריך כלום, יכולות אינטלקטואליות כמו שיש להם-

מסקרן, איזה עוד יכולות יהיו לאנשים שכל היום בפייסבוק ובמרדף אחרי פוקימונים וירטואליים?!

אנשים שבמקום להפגש עם חברים טובים- מסמסים להם הודעות קוליות ותמונות-

מה הולך פה?!