מגדלנה - מיי זה פורס בי וויז יו

כבר מזמן רציתי לשים את זה פה.

זה השיר שאבא שלי היה שר לנו לפני השינה כשהייתי ילדה והוא עוד גר בבית. זה שיר של געגוע, החמצה וכאב. אולי בגלל זה היום אני לא יכולה לסבול אותו שר את זה, לילדים שלי נגיד. אבל, אני מאוד אוהבת אותו (את מי?? את השיר, או את אבא שלי?) וכל ערב כבר 10 שנים שאני שרה אותו לילדים שלי לפני השינה. יש עוד כמה שירים בפנתאון שירי-הערש המשפחתיים, אבל "לילה לילה" הוא די גולת-הכותרת.

עוד מעט כל זה יפסק, כי הם גדלים. הגדול - גדל מזמן לא בעסק, למרות שהוא המיסד. האמצעי מתקשה להפרד ולוותר על הטקס, נאחז, מחפש דרך אחרת, תחליף לקירבה ולמתיקות שהשיר מביא. אבל גם הוא בסופו של דבר יצליח בלי. והקטן - בעצמו תוהה "עד איזה גיל שאני אהיה, את תמשיכי להשכיב אותי עם שיר?" ולפני השינה כששאני לוחשת לו: "אפרוח שלי..." (כי עדיין יש לו פלומה והוא מתוק שאפשר לטרוף אותו...) הוא עונה לי: "אמא! אני כבר לא אפרוח, אני כבר קצת תרנגול...".

יש להודות, שגם לי קצת קשה לוותר על השיר. כל ערב, בחדר החשוך, קולות הנשימה המתרככים שלהם, ואני בקול עייף, קצת צרוד, מזייף והסוי, נוסכת עליהם (ועלי...) את קסם השינה המתוקה. אבל בעצם - קצת נמאס לי. אולי אני רוצה שוב את השיר לעצמי בלבד.

הייתי רוצה לשמור את השיר

הייתי רוצה להמשיך לשיר אותו

לאָהוב

לעצמי

לעולם:

לילה לילה הרוח נושבת

לילה לילה הומה הצמרת

לילה לילה כוכב מזמר

נומי נומי כבי את הנר

נומי נומי כבי את הנר

לילה לילה

נומי נומי כבי את הנר

לילה לילה עצמי את עינייך,

לילה לילה בדרך אלייך

לילה לילה רכבו חמושים

נומי נומי שלושה פרשים

נומי נומי שלושה פרשים

לילה לילה

נומי נומי כבי את הנר

לילה לילה אחד היה טרף

לילה לילה שני מת בחרב

לילה לילה וזה שנותר

נומי נומי את שמך לא זכר

נומי נומי את שמך לא זכר

לילה לילה

נומי נומי כבי את הנר

30.10.04

לאחר חיפושים מיני-קדחתניים, בעידודה של הקוראת-המגיבה ברכה, תבוא עליה הברכה, מָצִיתי את הבית האחרון, כפי שכתב אותו אלתרמן, ולא כפי שררבות של אמהות/אבות שרים ושרות אותו לילדיהם בצנזורה מגוננת ובלי משים:

לילה, לילה, הרוח גוברת,
לילה, לילה, הומה הצמרת,
לילה, לילה, רק את מחכה,
נומי, נומי, הדרך ריקה.

זהו.

אני כותבת מגעגוע

שהוא נקודת הג'י של האהבה,

מרמוני תשרי הצפופים המתפקעים

חרש לעצמם.

אני כותבת מהשדה המגנטי שבו

זמן המוסקט מצטמק

לתוך הגפן

ותָנים רחוקים מלחינים את ליבי.

לא יחסר

לא יחסר אהובי

המֶזֶג

בערמת החיטים.

אצלי לילה -

משק כנפי ניר,

עונת הנדידה של המכתבים.

אצלך בוקר -

אנחנו אוהבים במשמרות

עד שינמיכו העננים

את תקרת השמים

עד שתתפרץ הרוח

לתוך שְבָט

ותשוב אלי, מלך

בחלוק משי אפור.

***

אףפעם לא למדתי או השתלמתי בהבנת הנקרא הספרותי, שירה או פרוזה, לא בתיכון ולא באוניברסיטה, ובכל זאת מילים והאופן בו הן מתחברות זו לזו, הן אויר לנשימה עבורי (לפחות מרכיב מאוד מרכזי בו). לכן שירים – כמו זה ששמתי פה, שהופיע במוסף תרבות של הארץ בגליון ראש השנה – יכולים מאוד לרגש אותי.

אני יכולה להיתקל בשיר, במילים, בשורות שמרגישות כאילו מישהו נוגע בי פתאום בליטוף מפתיע, או בחדירה עזה. מילים שמחלחלות, שמזיזות – שאני יכולה לראות דרכן, כאילו שיש איזה סוד שפתאום נחשף – כמו אור שנדלק בחדר החשוך ורואים כל מה שיש שם, אחרי שנדמה שאין שם דבר. כמו וילון שמוסט ומראה משובב מתגלה פתאום.

מה יש בשיר מסויים שמשפיע? שמרגש? שמסקרן? מה יש בכלל בשירים שכל כך חזק, גם בכתיבה וגם בקריאה? מה יש בשיר מסויים, בשיר הזה נגיד, ש"עושה לי את זה"?, בהתחלה זה סתום ואז כמו צופן שמפוענח ומאותו רגע אפשר לקרוא את הטקס, הוא ערום ויפה כלכך – פתאום יודעים את הסוד.

 בדרך כלל וגם הפעם, אין לי מושג "מה היתה כוונת המשוררת". רק יכולה לומר שאני חושבת כאן על שני דברים:  אחד הוא גבר, אהבה וקשר והשני (אולי או רק או בכלל לא, מי יודע...) הוא החורף, שהוא מים-חיים בשבילי, אפילו שמאז שהתגייסתי ועוד יותר מאז שנהייתי אמא, יש לי איזה חשבון פנימי איתו.

שורות כמו "תנים רחוקים מלחינים את ליבי" יכולות להביא אותי לאורגזמה מילולית. משפט כמו "אצלי לילה – משק כנפי ניר, עונת הנדידה של המכתבים" מרגש אותי כאילו מצאתי אוצר נעלם. כולה מילים, לא? והנה, גם משפט הסיום: "ותשוב אלי, מלך בחלוק משי אפור". תקשיבו למילים האלה: תשוב אלי. מלך. כמה אהבה, געגוע, בטחון, ידיעת-הסדרים ורכות יש כאן.

 כל שנותר הוא להתגעגע ולחכות לגשם, או למ(י)שהו אחר, שכבר יגיע.

(ותודה לאמזונה שבזכות הפוסט הזה שלה, החלטתי בכל זאת לפרסם גם את שלי).

Strange Angels/Laurie Anderson
They say that heaven is like TV
A perfect little world
that doesn't really need you
And everything there
is made of light
And the days keep going by
Here they come Here they come
Here they come.

Well it was one of those days larger than life
When your friends came to dinner
and they stayed the night
And then they cleaned out the refrigerator -
They ate everything in sight
And then they stayed up in the living room
And they cried all night

Strange angels - singing just for me
Old stories - they're haunting me
This is nothing
like I thought it would be.

Well I was out in my four door
with the top down.
And I looked up and there they were:
Millions of tiny tears
just sort of hanging there
And I didn't know whether to laugh or cry
And I said to myself:
What next big sky?

Strange angels - singing just for me
Their spare change falls on top of me
Rain falling Falling all over me
All over me
Strange angels - singing just for me
Old Stories - they're haunting me
Big changes are coming
Here they come
Here they come

ואם מישהו יכול להוסיף לכאן לינק של השיר עצמו, שלורי אנדרסון שרה, זה יהיה מופלא. תודה. 

תודה למלוכסנת. אין לי מושג איך בדיוק מתפעלים את זה באופן אופטימלי, אבל אם אין לכם את הדיסק עצמו, אז אולי תצליחו לשמוע את השיר דרך הלינק:

http://www.mp3.com/albums/507/summary.html