לינזט חיה בעיר זאצנטבור בגרמניה,היא בת חמש עשרה והיא חיה עם ההורים שלה ושתי אחיותיה הקטנות.
היא גאונה לכל דבר,ומכאן גם מקבלת הכרה ככזאת.לינזט כבר קצרה בשנים האחרונות הצלחה כמעט בכל דרכיה והגיעה להשגים שלא חלמה עליהם,הן במישור הלימודי,והן במישור החברתי ההצלחות המורבות הובילו אותה לתחושת חוסר סיפוק מהחיים וממה שהם יוכלים להציע לה,היא האמינה כי אין במה להאמין מלבד לעובדות,היא האמינה כי לשום בנאדם אין משקל רב בחייה,וכי רוב האנשים הם חבורה של חסרי תועלת וצרי ממדים ,מכוון ורובם כועסים כל הזמן ורבים בזמן שיאושם האמיתי אינו בגלל בעיותם אלה פשוט בגלל חוסר ההבנה שלהם אם אנשים אחרים וחוסר היכולת להתמודדות עצמאית.
לפי תפיסתה האנשים שסבבו אותה בחיי היומיום היו מעין פוליטאקים שבכל מעשה מוכיחים את מעמדם ואת כוחם או חוסר כוחם,היא תפסה אותם בתור סוגיה של אנשים שמאמינים יותר בנימה שנאמרת בדברים מאשר בביצועם ומשמעותם בפועל,היא תפסה אותם כבורים וכחסרי כל אפשרות להצליח בחיים מכוון וכבודם וגאוותם העצמית המופזרת חסמה מהם כל הבנה עם שאר בני האנוש ותקעה אותם באותו מקום.
לינזט היתה גם צירת,היא צירה תמונות ותמיד אהבה להתבונן בפרטים לעומק,זאת היתה גישתה גם לחיים,היא היתה סקרנית והיא לא הרשתה לעצמה לפספס שום פרט.ולאחר ונגמרו הפרטים בתמונה אחת,היא היתה עוברת לאחרת,אם היתה נשארת באחת גמורה יותר מכמה שניות סימן והיה משהו בתמונה מעבר למה שאדם רגיל יוכל לראות ולפעמים גם מעבר לראיתה.
לינזט היתה בנאדם פיוטי,היא אהבה אנשים,היא אהבה את עצמה,היא אהבה את החיים ואת הדברים שיש להם להציע בשבילה והיא פחות התחברה לצדדים הביולגים,וכספיים,מכוון ולא מצאה בהם הרבה משמעות.חייה נראו זוהרים ובאמת היה לה הכל.
עכשיו הבעיה האמיתית היתה שהיא היתה מודעת לזה ולכן לא היתה מסופקת מכל מה שיש לה כי היא לא ידעה מה עוד לחפש.
תחילה היא צירה,אחר כך היא ניגנה,אחר כך היא קבעה עם חברים,עשתה שיעורים,כתבה יומנים,אבל אחרי זמן מה הכל שיעמם אותה,היא לא היתה נערה שמשהו אחד יחזיק אותה איתו הרבה זמן.
היא היתה ילדה מבריקה,ולכן ידעה שגם אם תטעה אנשים יסלחו לה,כי הם לא יוכלו לכעוס אליה הרבה זמן.
היא החליטה אז לבחון את האנשים לשחק בהם.וזה היה אף פשוט יותר ממה שחשבה.
תחילה זה היה במבוגרים.המשחק היה אכזרי מכוון ופגעה בלא יותר ולא פחות ממערכת ההגנה התקינה שלהם הגאווה.
לינזט היתה למשל נכנסת לשיעור לשון אם המורה השנואה עליה והיתה מסתכלת ומקשיבה לה,במעין אדישות מופגנת שלכאורה אין לה הגדרה במילים,ולכן לא תוכל המורה להגדיר בשעת הצורך מה מפריע לה בזה.מעבר לזה היתה ליזט תמיד מסתכלת למוריה ובכלל לאנשים סביבה בעינים מה שעוד היקשה על מורתה מכוון ואדישות היתה בלתי נסבלת ועוררה בקרב המורה סלידה עזה.שיעור אחרי זה היתה נכנסת לינזט לשיעור של המורה כמו כבשה עם מבט תמים,והמורה שכבר פיתחה שנאה כלפיה,לא יכלה להרגיש יותר מאשמיה עכשיו מכוון וכל פעם בה ניסתה להתנכל אליה,לינזט התסכלה אליה במן מבט תמים ומסכן,מבט שזיכה אותה גם בתמיכה מצד כל היושבים בכיתה,ולכן המורה לא יכלה להמשיך בהתנהגותה הרבה זמן.לאחר השיעור שבו לינזט היתה לכאורה תמימה וטובה,יצאה המורה מהשיעור כולה מתחרטת,ומוכת ברגשות אשם.לכאורה זה היה משחק קליל אבל תוצאתיו היו קטלניות.לינזט היתה בעלת מבט חודר,שחדר לא פעם לכמה נשמות,והמורה שלה היתה אתגר קל בשביל עיניה המימנות,מבט אחד בעיניה הספיק כדי שלינזט תבין שהיא הצליחה לבלבל אותה ולהשפיע אליה קשות.לינזט אהבה את המשחק הזה והוא די התחיל למצוא חן בעיניה,רוב האנשים בחייה שלא היו קרובים אליה פשוט הפכו למשחק משעשע,ומאוד אכזרי.
מבחינתה של לינזט בחייה היו שלושה דברים קדושים,החברים הקרובים שלה,המשפחה שלה ואהובה שלא יודע שהיא מאוהבת בו.
שלושתם היו מחוץ למשחק,אבל האם הם גם יצליחו ככה להישאר?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
