Another Brick In the Wall

לפעמים אני תוהה לעצמי מה זה נותן לי לכתוב פה. גם ככה אף אחד לא קורא, אבל אני מעדיפה את זה ככה. אני אוהבת את ההרגשה שאני מדברת למישהו, לכולם, אבל יחד עם זאת לאף אחד.

וזה קשה, לרצות אותך, לרצות לדבר איתך. ולא להיות מסוגלת לשכוח אותך.

לשמוע את כל הזיוני שכל שלך, שוב ושוב... ובא לי פשוט... שהכל יהיה פשוט. נמאס לי מהדרמות שלנו, אבל יחד עם זאת אני אוהבת את הדרמות, כי מה היינו אם לא היינו כאלה מתוסבכים... אז זה לא היה כזה כיף.

ואני לא יודעת מה לעשות, לוותר, להניח לך ללכת. או להילחם, ולהציק... להוכיח לך שאנחנו כן נצליח הפעם... שזה יהיה שונה. כי שנינו רוצים את זה.

והפחד, הפחד שזה יגמר כמו פעם שעברה...

וזהו, זה הכל.