דבר ראשון- שי, אני מסירה בפנייך את הכובע.
אם הייתי צריכה לכתוב פוסט כזה כל יום הייתי ללא ספק מפסיקה תוך יומיים.
אז נתחיל במשהו שאני מרגישה צורך לספר לכם עליו. מדובר על נושא (שני נושאים למעשה), כאוב וטעון- והוא:
פקאצות וציצים
נתחיל מפקאצות (קרי: תקראו עד הסוף! יהיו ציצים!).
שיטוטים תמימים בבית הספר שלי (שהוא כולל במתחם אחד יסודי חטיבה ותיכון, כשהיסודי בבניין נפרד), מעלים כמה נקודות כאובות. הכאב העיקרי נובע מהסתנוורות מעודף צבעים בוהקים, אבל כאב חשוב עוד יותר (וכואב עוד יותר, אם חושבים על זה) הוא כאב הלב שמתעורר בי כשאני מסתכלת סביבי.
ההרהורים במצב הסוציו-דבילי הזה נבעו מאמירה פשוטה של חברתי לספסל הלימודים:
"איך הן כבר פקאצות? הן ילדות קטנות. אנחנו לא נהיינו פרחות עד כיתה י'".
ההערה התייחסה לשתי ח'ניקיות דקות רגליים שעברו לידינו, האחת לבושה בכתום וורוד ואילו השניה בירוק.
בדיקה מעמיקה (כלומר: העפת מבט בתחנת האוטובוס בבוקר, והתייעצות עם חברים עם מנת משכל שמאפשרת להם לתפקד ומעלה), העלתה ממצאים כאובים: הגיל הממוצע שבה ילדה (איזה ילדה? זאטוטה) באזור מגוריי מראה נטיות לפקאצתיות הוא, לא פחות ולא יותר, כיתה ה' (כלומר, גיל 10-11).
כבר בגיל זה הילדות מתהדרות בבגדים בשלל צבעי מדגישים, תעשייה של מדינה קטנה משתלשלת מהן בצורת תכשיטים, ולכתיבתן
מ0תננ1ת 1Xת*1ת חדש1ת 2ש9ה ה2yר*ת.
מה הפואנטה שלי אתם שואלים?
אין לי כזו באמת. אני רק רוצה את תמיכתכם כשאני אעשה הפיכה צבאית של המשטר.
אנא תשכחו את המידע שנמסר לכם בשורה למעלה?
סתם. אין לי פואנטה. אז מה?
ובנושא הציצים-
מה נסגר עם הילדות האלה?!
בגילאים שאני עדיין לא חלמתי על ללמוד לסגור את החזיות על הגב, הבנות האלו כבר מתהדרות בזוג נכסים שאפילו המנתח שלי יהסס לפני השתלת דומיהם.
עכשיו, נכון שהחזה שלי אינו מרשים במיוחד בגודלו, אבל איזה זכות בעולם יש לבת 14 אומללה לגרום לי לשלב את זרועותיי על הילדים ולרצות לקבור את עצמי?
כיצד הגעתי למצב שאני מתבייש להראות בבגד ים ליד תינוקות זבות חוטם שלו היה צדק בעולם היו אמורות מכל הבחינות להראות כמו בנים בני גילן?
טוב, ציצים של ממש לא מצאתם כאן.
אבל אם באלו חשקה נפשכם, אשמח להפנותכם אליה.
אני מבחינתי מיציתי J
10 מחשבות:
1) בריטני ספירס- שרה במקלחת או רק עושה תנועות עם השפתיים?
2) לעניות דעתי, מגיע לשמעון פרס פרס על מפעל חיים. רק חבל שאם הוא יתמודד על זה הוא יפסיד.
3) למה בבראשית א', פסוק כו' נאמר- "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו..." אם יש רק אל אחד?
4) מי האידיוט שחשב על כל הקונספט של "יוניסקס"? (זוועה).
5) מי האידיוט שחשב על גלידת פופקורן? נחשפתי אל הזוועה רק היום, ואני צריכה להתנקם... (לא, לא אכלתי את זה, אני לא אהבלה).
6) האם המצב בישראבלוג באמת משקף את יחס הפקצאות : בני אדם בצורה אמינה? אם כן, התוצאות עלולות להיות יותר מקיפות מאשר אלו של פרסום הספר "ייסורי ורתר הצעיר".
7) האם שווה לקרוא ספר קלאסי רק בשביל להגיד "קראתי את זה"? (קראתי את "ייסורי ורתר הצעיר", נה נה בננה).
8) למה משפטים שכל מתבגרת יודעת שנועדו רק על מנת להכניס אותה למיטה באמת עובדים?
9) אלוהים אדירים, גלידת פופקורן... החיים לעולם לא יחזרו להיות כמו קודם...
10)האם יש קשר בין הכימיקלים שמשמשים להבהרת שיער לבין מנת המשכל הצונחת של בלונדיניות בקבוק?
מכתבי הפוסט:
י' כותב:
החברה שלי היא בלונדינית טבעית, וככזו היא אינה טורחת להסיר שערות, בטענה ש"אף אחד לא רואה את זה בכל מקרה". כיצד אני יכול לשכנע אותה לעשות את זה?
תשובתי:
יש לי מספר הצעות להציע לך:
השיטה הכי יעילה תהיה לשלוח אליה כמה נקבות סמויות, שישכנעו אותה שרואים את פלומתה למרחוק, ושעליה להסירה לאלתר. נקבות מומלצות למטרה זו הן בנות העם המרוקאי, שגם מנוסות יותר בהסרת שיער, גם בעלות כשרון לא מבוטל בלגרום לבנות אחרות לדמיין שיער במקומות לא אסטרטגיים בעליל, והכי חשוב- אינן אינטליגנטיות בגרוש שמאמצות זיבולי שכל פמיניסטיים.
שנית, המטרה מקדשת את האמצעים- תשתמש בלוחמה פסיכולוגית ותגרום לה רגשות אשם- "אם את לא עושה את זה בשבילך תעשי את זה בשבילי.
ולבסוף, עצתי הסופית- זרוק את הכלבתא. מי היא חושבת שהיא לעזאזל? אם אני צריכה כולן צריכות.
בודד בקריה כותב:
אני בן 15, וממש ממש רוצה חברה- אבל אף אחת לא רוצה אותי. מה לעשות?
תשובתי:
היות ואתה בן 15, אינך רוצה חברה, אלא סקס מהסוג הישן והטוב. בהתחשב בכך ובמצב... כלומר, גילך, תזדקק לשני דברים:
1) גיליון כלשהו של פנטהאוז, פלייבוי וכדומה.
2) ידך ימינך (או יש שמאל, במידה ובה אתה כותב).
בהצלחה.
לינק הפוסט:
לומדים יידיש עם דיק וג'יין
והסבר, ארוך ובלעז, על למה אף פעם לא תהיה לכם חברה (המאמר נכתב בלשון זכר מסיבות ברורות, אך מכוון לשני המינים):
ציטוטי הפוסט:
"בת זוג: מישהי שתעמוד לצדך מול כל הצרות שלא היו לך אם היית נשאר רווק" (לא ידוע).
"בחיים, כמו בקורנפלקס, תמיד מומלץ לקרוא את ההוראות על הקופסא" (טרי פראצ'ט)
"You say potato I say vodka” (קארן ווקר, "וויל וגרייס").
שאלון הפוסט:
כמה אתם מכירים אותי?
(נו, מה אכפת לכם? תנחשו. אני רק אציין שאפילו אחותי, עצמי ובשרי קיבלה רק 70).
חידת הפוסט:
חידה קלה ומוכרת, אבל מילא:
אדם נמצא בצדו האחד של נהר עם כבש, ראש כרוב וזאב. עליו להעביר את כל השלושה לגדת הנהר השניה באמצעות דוגית שאליה יכולים להיכנס רק האדם ועוד אחד מהנ"ל.
אם יותיר את הכבש והכרוב לבדם על הגדה, הכבש יאכל את הכרוב, ואילו ישאיר את הזאב והכבש לבדם, יטרוף הזאב את הכבש.
כיצד יעביר האדם את שלושתם, בריאים ושלמים, לגדה השניה?
מי אמר?
"אני לא יכולה יותר"
- מישהי שניסתה לסדר גבות למרוקאית עם פינצטה.
- בלונדינית שניסתה לעשות מבחן, מיד לאחר שכתבה את שמה.
- מוסלמית באודישן לבר חשפנות לאחר שהורידה את הרעלה.
- בחורה ממוצעת (מהסוג הראשון) בדייט שכולל אוכל, כשנשאר לה בדיוק ביס וחצי.
- בחורה ממוצעת (מהסוג השני) בדייט שכולל אוכל, אחרי שאכלה כ-4 ביסים.
נשמע יותר טוב בעברית
no new under the sun
נשמע יותר טוב באנגלית
להכין למעלה יחסי מין
ירידת הפוסט:
בעת שיעור פיזיקה משמים במיוחד (טוב, שיקרתי. הוא היה משמים כרגיל), דיברנו על היומן נוער המכוער להחריד (אפילו הכוסית על הכריכה לא כוסית) שקיבלנו מבית ספר.
מכיוון שמדובר ביומן שחולק חינם מטעם מועצת הנוער באילת, היו בו שלל פרסומות (פרסומת כל יום, פרסומת בתחתית כל עמוד ועוד שלל פרסומות בהתחלה ובסוף היומן) ואף מספר קופונים.
אחד מחברי למגמה התלהב עד אין קץ שהקופון הנחה לקונדומים מתנוסס בתחתית העמוד שבמרכזו מופיע תאריך יום ההולדת שלו, אז הואלתי בטובי להאיר את עיניו-
"לא צריך קונדומים בשביל לעשות ביד".
בדיחת הפוסט:
גנן ערבי מבוגר חיי מחוץ לניו-יורק במשך 40 שנה. הוא רצה מאוד לשתול תפוחי אדמה בגינתו, אך הוא היה זקן, חלש ובודד. בנו למד בקולג' בפאריז, אז הזקן שלך לו אי מייל ובו הוא פירט את הבעיה:
בני האהוב,
אני עצוב מאוד, משום שאינני יכול לשתול תפוחי אדמה בגינתי. אני בטוח שלו היית כאן, היית עוזר לי והופך את האדמה עבורי.
באהבה,
אביך"
למחרת ענה לו בנו:
"אבי האהוב,
בבקשה אל תיגע בגינה. זהו המקום שבו החבאתי את ה"דבר".
גם אני אוהב אותך,
אחמד."
בארבע אחה"צ של אותו יום הגיעו הצבא האמריקני, הנחתים, האף.בי.איי והסי.איי.איי לביתו של הזקן. הם פירקו את הגינה לחלוטין, בדקו כל גרגר עפר, ולא מצאו כלום. הם עזבו את הבית מאוכזבים.
יום למחרת הגנן הזקן קיבל אי מייל נוסף מבנו:
"אבי האהוב.
אני מקווה שבינתיים כבר הפכו לך את הגינה כדי שתוכל לשתול תפוחי אדמה.
זה כל מה שיכולתי לעשות עבורך מכאן.
באהבה,
אחמד".
תמונות מצחיקות:
תמונות מצחיקות שלי לא תקבלו (יש להן מן נטייה שלא לשרוד יותר מדי זמן), אבל הנה תמונות מצחיקות אחרות:
כתובות מצחיקות על חולצות טי:
ושוב, שי, אני אסגוד לך לנצח על כל הפוסטים האלו שכתבת. ועוד לחשוב ששלך עוד היו מצחיקים.
זה לא אנושי. תצביעו לו :) (הלינק אמור לקשר אתכם ישירות להצבעה אוטומטית לטובתו).
אהבה ושוקולד,
אני.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: