6 שנים מאז שכתבתי כאן,
הייתה לי את שרון למשך 4 שנים, פחות או יותר, כמה פעמים נפרדנו, אבל עכשיו זה לתמיד, אני לא אחזור לשם יותר, זה לא בשבילי, היא פשוט לא מתאימה לי, לא רציתי לספר לה את הסודות שלי, היא לא עניינה אותי.
אני לא אומר לרגע שאני בסדר, יצאתי חרא, אבל לא יכלתי לגרור את זה יותר, עוד לעבור לגור עם מישהי שלא בא לי להיות איתה זה בכלל.
ועכשיו להיות לבד, ההרגשה לא חדשה קצת בדידות לא מזיקה לי כל כך, בלב אני מרגיש אותו דבר, רק בלי לישון עם מישהי בלילה, יותר זמן לעצמי, יותר זמן לחשוב, יותר זמן להוציא מחשבות לא טובות ולעשות דברים שניסיתי להימנע מהם, כמו להיכנס לפרופיל של לרה כי פחדתי שהרגשות יציפו.
אז נכנסתי לפרופיל שלה, והיא עדיין יפה. נורא מוזר לי להסתכל שם כי שרפתי את הגשר הזה, אולי אצליח לבנות אותו מחדש.
אני כותב כאן רק בשביל לשחרר, ספק אם מישהו יגיב כאן. אבל אם כן אני אשמח.
אני לא מסתיר שמות כי זה לא משנה, אני מרגיש שכל העולם יודע עליי רק רע.
קראתי פה כמה שנים אחורה והבנתי שאני. תקוע על לרה כאילו זה עצם בגרון, את לא משתחררת. לי מהראש, אבל זה לא חדש לי, ככה אני, תקוע על שטויות.
טנדר זה דבר נחמד, יוצא לי לדבר עם בנות, מרגיש לי קצת זול, אבל אין מה לעשות, הבדידות חזקה מדיי, חייב לדבר עם מישהו.
החברים שהיו לי היום בפח, כולם נטשו אותי או אני נטשתי, עם לי אני לא רוצה לדבר כי הוא חד בר של ליאת, חבורת שוגר לא בקטע שלי, והדר בכלל באנגליה, אז אני יושב בפאב וכותב כאן, מדבר עם איזו פולניה בטינדר. מצליחה למשוך אותי, אני כבר לא יודע איך לדבר עם בנות, מרגיש שאני לוחץ. עליהן, ומצד שני לא יודע איך להמשיך שיחה.
המרכז קורץ. לי, אבל אני לא אעבור לשם בזמן הקרוב אני חיפאי מדיי.
אני מרגיש שה4 שנים עם שרון היו מעפנות קצת. לצערי.
אלכס אם אתה קורא את זה בעתיד תזכור שלא היה לך טוב איתה, אל. תחזור לשם בגלל הנוחות, זה לא שווה את זה.
באני עוד שניה בן 28, אני לא רוצה לגדול בכלל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
