הרפתקאות קין בעיר הגדולה |
| 6/2007
פרס ניחומים
באיחור אפנתי של כמה ימים, ואחרי היעדרות ארוכה מהבלוג, החלטתי לכתוב על הנשיא החדש שלנו, מר שמעון פרס. נהרות דיו (אמיתי ווירטואלי) כבר נשפכו לפני ואחרי הבחירה שלו, אז הרשו לי להוסיף עוד טיפה אחת לזרם הזה.
ראשית, גילוי נאות: אישית העדפתי את ח"כ קולט אביטל. למה? כי היא לא ידועה, היא לא מדברת הרבה, היא לא עושה הרבה, תפקידו של הנשיא. לשתוק ולהיות ייצוגי. העובדה שהיא אישה, הייתה עוד סיבה: “לשתוק ולהיות יפה" הוא תפקיד אותו נשים רגילות לבצע.
את ח"כ רובי ריבלין אני לא מחבב במיוחד, את פועלו במשרד התקשורת אני זוכר בעיקר לרעה.
יש לי הרבה הערכה לשמעון פרס, התככן הבלתי נלאה ממפא"י המיתולוגית, שנדמה שהיה חלק מהפוליטיקה הישראלית מאז ומתמיד. אבל תפקיד הנשיא, ממנו והלאה. הנשיא צריך להיות מנותק מהפוליטיקה, מהתככים והאינטריגות של הכנסת. ספק אם לאחר כל כך הרבה עשורים שבהם היה חלק בלתי נפרד מהן, יוכל מר פרס להיפרד מהן כפי שדורש תפקידו.
אבל את ההדגמה הטובה ביותר קיבלנו לאחר הסיבוב הראשון, הדגמה תנ"כית להפליא שהראתה שהכנסת בחרה את האיש הלא נכון לתפקיד.
אצילות, נמדדת לא רק בניצחון, אלא גם בהפסד. מר פרס אמנם ניצח באצילות, אפילו אמר שהוא נבוך מהמעמד – הייתי אולי מאמין לו, אם לא היה עובד קשה, ומכחיש זאת, למקרה ומר אולמרט יתפטר. אך מי שיצא אציל מכך היה דווקא מר ריבלין, שפרש בסיבוב השני וקרא להצביע לאויבו בסיבוב השני. הוא ידע שהתגוששות פוליטית לא ראויה למעמד הנכבד הזה. הוא עשה את המעשה הנכון, והאצילי במיוחד.
לי, אישית, זה מזכיר את אותו הסיפור התנ"כי על שלמה המלך ותינוק המריבה. מר ריבלין היה מוכן לאבד את הילד, רק על מנת לשמור על כבודו. בשביל שמעון פרס, זהו פרס ניחומים על כל אותן פעמים בהם הדמוקרטיה אכזבה אותו.
כעת, מר ריבלין אמר שלא יתמודד שוב על תפקיד הנשיאות. יש רק לקוות שלמד קצת מיריבו, מר פרס, ויתמודד שוב, למרות ההכחשות. אין מתאים ממנו לתפקיד. אולי חוץ מח"כ קולט אביטל.
ובנושא לא קשור בכלל: בודק האיות העברי של OpenOffice.org הוא על הפנים.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
