העולם באנונימיות.

אז חזרתי, למרות שלא תיכננתי לעזוב.

אבל חזרתי.

עברו עליי די הרבה דברים בזמן האחרון,

הוא נסע לארה"ב, אגב - הוא חוזר ביום חמישי. אין לי כבר סבלנות!

אני הייתי בצימר לא מזמן במשך 3 ימים מהנים במיוחד.

במשך הזמן הזה ביליתי הרבה זמן בקניון ובכלל באווירת קניות. גם מחר אני הולכת לעשות מיני שופינג.

משני עד רביעי בשבוע הזה, אני יהיה אצל סבתא וסבא שלי.

ממזמן לא ישנתי אצלהם, תמיד הייתי אם אחי, גם הפעם אני יהיה איתו..

אבל תמיד, לא נהנתי שם מספיק. תמיד סבלתי. תמיד התגעגעתי להורים שלי כמו ילדה בת 3 שהופרדה מאמה.

זה מייאש מאוד שילדה בת 14 מתגעגעת ובוכה באמצע הלילה לאמא שלה כשהיא סך הכול 3 שעות רחוקה ממנה.

אני לא יגיד שהפעם הזאת זה לא ייקרה, אני לא רוצה לצפות לכלום מצד אחד,

אבל מצד שני יש בי תחושה שאני יתגעגע.

אבל אני מתכננת לעשות ימבה של שופינג לשנה החדשה על חשבון סבא וסבתא שלי D:

אז שופינג תמיד משפר ת'מצב רוח לא ? ..

נקווה לטוב.

ותנצלו את הזמן שנישאר מהחודש (: